טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הגוזלות שעל גבי הסלין היו עולות – צפור
"שאור דהותר מכללו במקדש מאי ניהו? לאו שתי הלחם דקרבה נדבה! אמר רב עמרם: לא, ליקרב עמהם. אי הכי, בכורים נמי, דתנן: הגוזלות שעל גבי הסלין היו עולות, והסלים שבידם ניתנין לכהנים! הנהו לעטר בכורים הוא דאתו" (מנחות, נח ע"א).
פירוש: שאור הותר מכללו במקדש, מאי ניהו [מה הוא עניינו]? לאו [האם לא] הכוונה היא שמנחת שתי הלחם קרבה על ידי הציבור גם בנדבה, ושלא כדברי הברייתא הקודמת! אמר רב עמרם: לא, אין כוונת הברייתא בצד ייחודו של השאור שהותר מכללו, ששתי הלחם באים בנדבת ציבור, אלא כוונתה שהשאור בא ליקרב עמהם, ששתי הלחם שהם חמץ באים עם כבשי העצרת. ואף שהכבשים בלבד הם שעולים למזבח ובלא שתי הלחם, מכל מקום הריהם באים כאחד, ולכך הוא נחשב כאילו הותר מכללו. ומקשים: אי הכי [אם כך], שהלשון "הותר מכללו" מתייחסת אף לחלק הנלווה לקרבן, בבכורים נמי [גם כן] יש הותר מכללו כיוצא בזה בדבר הקרב עם הביכורים. דתנן [שכן שנינו במשנה]: את הגוזלות שהיו על גבי הסלין בהם נתונים הביכורים המובאים למקדש היו מביאים לקרבנות עולות, ואילו הסלים שבידם של מביאי הביכורים היו ניתנין לכהנים. הרי איפוא שיש עולות שהותרו מכלל, שהרי הן באות מ"דבש" (מפירות המתוקים של הביכורים)! ומתרצים: הנהו [אלה] העופות הבאים עם הביכורים, אינם באים כחובה, ולכך אינם נחשבים כחלק הקשור לביכורים, שכן הגוזלות הללו רק כדי לעטר בהם את הבכורים בלבד הוא דאתו [שבאו] ואף שאחר כך מעלים אותם כעולות אינם חלק מהביכורים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: עופות שם באנגלית: Birds שם מדעי: Aves
שם נרדף במקורות: צפור
נושא מרכזי: מהו אפרוח ומהו גוזל?
לריכוז נושאים וקישוריות על הציפור הקש/י כאן.
בשפת העם קיימת החלפה נפוצה בין השמות "אפרוח" ו"גוזל". בעיני רבים שני שמות אלו נחשבים כמילים נרדפות. ההבחנה בין אפרוח לגוזל לא היתה קיימת גם כאשר נכתבו השירים "יונתן הקטן" (1) שטיפס על העץ לחפש אפרוחים והשיר קַן צִפּוֹר של חיים נחמן ביאליק במשפט "ישן לו אפרוח זעיר". לאמיתו של דבר אפרוח וגוזל הם מונחים שונים שאף זכו בשפת האורניתולוגים להגדרות שונות. אפרוחים נקראים "עוזבי קן" ואילו הגוזלים "חובשי קן". הגדרות אלו משקפות את אורח החיים של שתי קבוצות מינים אלו. "עוזבי הקן" או "אפרוחים" הם מיני עופות הבוקעים מהביצה כאשר הם מפותחים ומסוגלים לפרוח ("אפרוח") מהקן מעט לאחר הבקיעה. מינים אלו מסוגלים לדאוג לעצמם וכמעט אינם זקוקים לטיפול הורי מלבד הגנה וחיפוש מזון. "חובשי קן" זקוקים לטיפול הורי הכולל האכלה בתוך הקן במשך תקופה ארוכה יחסית המשתנה בין המינים. מקור השם גוזל למינים אלו הוא כנראה בכך שהם "גוזלים" את מזון הוריהם. שתי קבוצות המינים שונות בפרטי מבנה והתנהגות רבים שיפורטו ב"הרחבה".
בספרות חז"ל קיימת במידה רבה הבחנה בין שני סוגי צאצאי העופות. קשה לקבוע אם הרקע לחלוקה הוא ההבדל ההתפתחותי או הבחנה בין מינים הנמצאים בחצרו של האדם, ברשותו וטיפולו (למשל תרנגולים ואווזים) ובין מיני בר כתורים ויונים(2). התמונה במקרא שונה משום שאמנם את השם "גוזל" אנו מוצאים במשמעות המקובלת בימינו פעם בודדת בתאור "ברית בין הבתרים": "ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותֹר וגוֹזל" (בראשית, טו ט'). מפרש רש"י: "ותור וגוזל - תור ובן יונה". מאידך גיסא בפסוק העוסק במצות שילוח הקן (דברים, כב ו') השם אפרוחים משמש לשתי הקבוצות: "כי יקרא קן צפוֹר לפניך בדרך בכל עץ אוֹ על הארץ אפרחים אוֹ ביצים והאם רבצת על האפרחים אוֹ על הביצים לא תקח האם על הבנים". המילה אפרוחים המוזכרת בפסוק כוללת הן מינים הדוגרים על הקרקע (עוזבי קן) והן מינים הדוגרים על עצים (חובשי קן).
אפרוחים
בספרות חז"ל השם "אפרוחים" מיועד כמעט תמיד לצאצאי התרנגולת (תמונה 1). במשנה במסכת שבת (פי"ח מ"ב) נאמר: "... כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס". המשנה עוסקת בטיפול בתרנגולות בחצירו של האדם. כך גם בסוגיה בשבת (סז ע"ב): "המבקעת ביצים בכותל (והטח) בפני האפרוחים יש בו משום דרכי האמורי. והמגיס בפני אפרוחים יש בו משום דרכי האמורי. וכן המגיס הקדירה בפני האפרוחים כסגולה שלא ימותו יש בו משום דרכי האמורי". מפרש רש"י: "המבקעת ביצים בכותל - ואית דגרסי ביצים מקבעת, לאחר שיצאו האפרוחים מחזרת הקליפות במקל, וקובעתן בכותל לפניהם, וזהו לנחש שלא ימותו". "... כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו. תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס וכו'" (שבת, פי"ח מ"ב). בסוגיה במסכת ביצה העוסקת בביצה שנולדה ביום טוב הדנה בתרנגולות או אווזים בחצירו של האדם מוזכרים אפרוחים בכמה הקשרים ולדוגמה: "אלא הא דתניא: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב, מני? לא בית שמאי ולא בית הלל! אלא: עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים, במעי אמה אינה מגדלת אפרוחים. למאי נפקא מינה למקח וממכר"(3) (ביצה, ו ע"ב).
מקור בודד החורג מן הכלל האומר שאפרוח הוא צאצא של תרנגולת מובא במסכת ביצה (שם): "תנו רבנן: אפרוח שנולד ביום טוב אסור. רבי אליעזר בן יעקב אומר: אף בחול אסור, לפי שלא נתפתחו עיניו. כמאן אזלא הא דתניא: לכל השרץ השרץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם, כמאן כרבי אליעזר בן יעקב". לאור כך שאפרוחים בוקעים מהביצה פקוחי עיניים עלינו להניח שהכוונה לגוזלים כמו למשל גוזלי תורים או יונים הבוקעים כשעיניהם עצומות (תמונה 2).
גוזלים
סוגייתנו מצטטת את המשנה בביכורים (פ"ג מ"ה): "הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות ומה שבידם נותנים לכהנים". מפרש הרמב"ם: "היו מעלים עם הבכורים לעטור תורים ובני יונה, מקצתם היו תולים בסלי הבכורים, ומקצתם היו מביאים אותם בידיהם. ואמרו שעל גבי הסלים, פירשו בתלמוד שהיו תולים אותם בסלים ולא שמניחים אותם על גביהם, כדי שלא ילכלכום. ואלה שהיו תולין בסלים קריבין עולות. ומה שהיו מביאין בידיהם ניתנין לכהנים". הגוזלים הם, אם כן, תורים ובני יונה הדוגרים על ביציהם בקנים הבנויים על עצים או במקומות מוסתרים ונכללים בין "חובשי הקן".
במשנה במסכת בבא מציעא (פ"א מ"ד): "ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה. ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו. היה צבי רץ כדרכו או שהיו גוזלות מפריחין ואמר זכתה לי שדי לא אמר כלום". המשנה עוסקת בעופות הפקר המסוגלים לפרוח דבר המעיד על כך שאין מדובר בעופות בית כמו התרנגולים או האווזים.
במסכת ברכות (מד ע"א) מסופר על קינים הבנויים על עץ: "כי אתא רבין, אמר: אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך, שהיו מורידים ממנו ארבעים סאה גוזלות משלוש בריכות בחדש". תיאור מפורש של מקום בקיעתם של גוזלות מובא במסכת תענית (כח ע"א): "פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יביאו עצים למערכה, והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. מה עשו יראי חטא שבאותו הדור? הביאו גזיריהן, ועשו סולמות, והניחו על כתפיהם והלכו להם. כיון שהגיעו אצלן אמרו להם: להיכן אתם הולכין? - אמרו להם: להביא גוזלות משובך שלפנינו, ובסולמות שעל כתפינו". גוזלות החיים במקומות גבוהים ולא בחצר מוזכרים בשתי סוגיות: במסכת קידושין (לט ע"ב) "הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה? והיכן אריכות ימיו של זה? אלא, למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך". בבבא מציעא (מא ע"א): "... אלא אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן - כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות". במסכת סנהדרין (יא ע"א) הגוזלות עתידים לפרוח דבר שאינו אפשרי בצאצאי תרנגולות: "תנו רבנן: אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים, ולא מפני הטלאים, ולא מפני הגוזלות שלא פירחו, אבל עושין אותן סעד לשנה".
 |
|
 |
| תמונה 1. אפרוח בן יומו צילם: Fir0002 |
|
תמונה 2. גוזל יונה צילמה: תהילה אליצור |
הרחבה
כאשר אנו בוחנים את מחזור החיים של העופות אנו מוצאים שתי קבוצות מבחינת דרך התפתחותן משלב הביצה עד לפריחה. לשתי הקבוצות מאפיינים רבים הקשורים זה לזה וכולם קשורים למקום הבקיעה מהביצה. הקבוצה הראשונה היא קבוצת הציפורים שצאצאיהם נקראים חובשי קן או גוזלים והשנייה היא עוזבי הקן או אפרוחים. בקבוצה הראשונה נכללים מיני ציפורים המטילים ביצים בקינים על עצים או מקומות מוגנים אחרים כמו מחילות החפורות במתלולי קרקע (שרקרקים, לבן חזה ועוד) או דרגשי סלע מוגבהים (נשר). בקינים המוגנים מטורפים אין מניעה לטפל בצאצאים במשך תקופה ארוכה יחסית ולכן מתפתחים בהם גוזלים (גוזל מלשון גזילה כלומר הגוזל גוזל מזון מהוריו). הגוזלים בוקעים חסרי ישע, ערומים וסומים (תמונה 3), ותלויים לחלוטין בהוריהם הן לאספקת מזון והן להגנה מפני פגעי מזג האוויר. הקן משמש כבית אימון ולכן לעיתים קרובות הוא בנוי מחומרי ריפוד ובידוד (תמונה 4).
בקבוצת המינים השנייה הצאצאים בוקעים מפותחים ותוך זמן קצר מסוגלים להתרוצץ בסביבות הקן. הם נקראים "אפרוחים" בגלל יכולתם לפרוח באופן מיידי מהקן ("אל"ף אפרוחים נוסף, כמו אל"ף ובאזרועך וכו'", אבן עזרא, דברים, כב ו'). פריחה זו חיונית משום שהקינים הממוקמים על גבי הקרקע חשופים לסכנת טריפה מוגברת. אפרוח בוקע מהביצה כשהוא מכוסה פלומה ופקוח עיניים (תמונה 5) ומסוגל לנטוש את הקן ולרוץ אחר ההורים זמן קצר לאחר בקיעתו. הוא אינו זקוק להאכלה אלא רק לסיוע במציאת מקורות מזון. בחלק מהמינים הוא עצמאי כבר מיומו הראשון אולם ברוב המינים הוא יהיה עדיין תלוי בהוריו לצורך הגנה מטורפים ומציאת מקורות מזון ומחסה ולעתים גם לצורך לימוד התנהגויות שישמשו אותו במהלך חייו הבוגרים. על מנת שאכן האפרוח יבקע מפותח יחסית, הצפורים השייכות לקבוצת עוזבי הקן, מטילות ביצים גדולות יחסית למשקל גופן. קליפת הביצה עבה על מנת להגן עליה מפני שבירה על ידי בעלי חיים עוברי אורח. תפקיד הקן הוא רק לשמש כמדגירה ולכן מבנהו פשוט, מעט זרדים או אפילו ללא חומר ריפוד. ביצי צפורים דוגרות קרקע מוכתמות בכתמים המסווים אותן על רקע מקום ההטלה (תמונה 6). תופעה נדירה יחסית היא של מינים חובשי קן שקיניהם בנויים על גבי הקרקע. בתמונה 7 ניתן לצפות בקן של עפרוני החי בבתי גידול פתוחים שבהם העצים נדירים. בבתי גדול מסוג זה ניתן לצפות בחובשי קן המקננים על גבי הקרקע. הצלם בתמונה הוא רן צור ז"ל שלימד שנים רבות פאוניסטיקה במכללה ירושלים לבנות בבית וגן.
ההגאים הקוליים מתפתחים באורח שונה אצל האפרוחים ואצל הגוזלים. התפתחות ההגאים הקוליים מהירה יותר אצל האפרוחים משום שהם מתרחקים מהוריהם מוקדם יותר. הקשר המשפחתי אצלם מתחיל בטרם בקיעה. ישנן ציפורים המתחילות להשמיע את קריאותיהן לראשונה עוד בטרם בקיעתן, כשהן עדיין כלואות בתוך הביצה. אפרוחי תרנגולת או חגלה הבוקעים לאחר 21 ימי דגירה, מתחילים להשמיע נקישות וציוצים דקים ורפים כבר ביום ה - 18 או ה - 19, בתגובה על קריאות ההורים.לסימנים קוליים אלה של האפרוחים בטרם בקיעתם חשיבות רבה מאד, שכן יש בהם כדי ליצור את התקשורת הראשונה בין ההורים לאפרוחים ולהביא לתיאום בין הביצים השונות שבתטולה בזמן הבקיעה, כדי שכל הביצים תתבקענה בו זמנית או בפרקי זמן קצרים ביותר. הבקיעה הסימולטנית חשובה מאד בעוזבי קן משום שדי באפרוח בודד שבקע מוקדם על מנת להסגיר את מקום הקן ואת יתר יושביו. בעוזבי קן ההורים מגינים על צאצאיהם באופן פעיל על ידי הרתעת טורפים או מצג הציפור ה"פצועה" (תמונה 8).
 |
|
 |
| תמונה 3. גוזל שחרור |
|
תמונה 4. |
 |
|
 |
| תמונה 5. אפרוח סיקסק |
|
תמונה 6. ביצת סיקסק |
(3) פירוש: אלא הא דתניא [ברייתא זו ששנינו]: השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב, אם כן מני [כשיטת מי] תהא ברייתא זו? לא בית שמאי ולא בית הלל! אלא ודאי אין לומר שרב בא לאסור ביום טוב ביצה שטרם נולדה, ועלינו לפרש את דברי רב כך: ביצה עם יציאתה נגמרה — ומגדלת אפרוחים, כלומר, ביצה שנולדה כדרכה, אפשר להדגיר אותה ולקבל ממנה אפרוח, אולם ביצה שנשארה במעי אמה ולא יצאה אינה מגדלת אפרוחים. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן] מקביעה זו הלכה למעשה? ומשיבים: למקח וממכר לענין מסחר, ללמדנו שיש הבדל בין ביצה זו לאחרת.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
