חשיבות המקום

הרב דב קדרון

מנחות י ע"א

כאשר מצורע נטהר מטומאתו, הכהן נותן מדם קורבן האשם על בהונותיו, ועל אותם מקומות הוא נותן שמן. הביטוי בתורה שנתינת השמן צריכה להיות (ויקרא יד,כח): "עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם" (ולא על "מקום האשם"), מוסבר שגם אם הדם כבר לא נמצא שם, כגון שכבר התקנח, נתינת השמן היא על המקום שבו הוא היה.

על פי זה מסביר המשך חכמה (בראשית יג,ד) עוד פסוקים שמתארים מקום:

אברהם אבינו במסעיו הלך "אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה", ההדגשה היא שהלך אל "מקום המזבח", כי בתחילה כשעזב אברהם את המזבח שבנה שם, באו גויים ועבדו עליו עבודה זרה, והמזבח עצמו נאסר בהנאה, אבל מקום המזבח, שהוא הקרקע, לא יכול להיאסר בהנאה (עבודה זרה מה,א) ונשאר בקדושתו, לכן מודגש בפסוק שהלך אל "מקום המזבח".

עוד נאמר על אברהם אבינו (בראשית יב,ו): "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם", ופירש רש"י: להתפלל על בני יעקב כשיבואו להילחם בשכם, ונאמר "מקום שכם", כי אז לא תישאר העיר אלא רק המקום לבדו.

דוד המלך ע"ה אמר (תהלים כו,ח): "ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ", מעון ביתך זהו בית המקדש, וגם בזמן שאין בית אלא רק "מקום משכן כבודך", שהמקום קדוש, ואין ארון ואין שכינה, גם את המקום הזה אהב דוד המלך, וכמו שאמרו "תלפיות" - אפילו בשעה שהוא תל, כל פיות פונים אליו.