עדיף לאכול את לחם הפנים בשבת

הרב דב קדרון

מנחות יג ע"ב

במשנה נאמר שמחשבה לאכול את לחם הפנים למחרת נחשבת מחשבת חוץ לזמנו, כלומר ביום ראשון בבוקר זה מחוץ לזמנו, אבל במוצאי שבת הלחם עדיין לא נעשה נותר, וכך משמע מעוד מקורות.

אולם הרמב"ם בפירוש המשנה כותב: "וזה לחם הפנים אינו נאכל אלא ביום השבת בלבד, כלומר כל יום שבת כמו שבאר הכתוב ביום השבת ביום השבת יערכנו", ולכאורה משמע מדבריו שרק ביום השבת הלחם נאכל ולא במוצאי שבת.

אולם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה קדשים סימן יא) כתב שמוכרח הוא שגם הרמב"ם מסכים שליל מוצאי שבת הוא בכלל זמן האכילה, כי בקדשים הלילה הולך אחר היום, ומוצאי שבת הוא כיום השבת לענין זה.

יש מרבותינו האחרונים (מנחת אברהם עמוד ריב) שכתבו שיש שני דינים באכילת לחם הפנים: מלבד מצות אכילתו ככל שאר שיירי מנחות, שנאכלים גם בלילה, יש בו עוד דין אכילה מיוחד מדין מצות סידור לחם הפנים, שהיא פעולה שנעשית דווקא ביום השבת ולא בלילה, ובגלל זה כתב הרמב"ם שמצווה לאוכלו בשבת.

כידוע, גם על פי תורת הקבלה יש הבדל גדול בין הזמן של שבת לזמן של מוצאי שבת, ויש מעלה מיוחדת לאכילה בשבת על פני אכילה במוצאי שבת.

כך ניתן להסביר גם את פיוטו של הר"א אבן עזרא זצ"ל: "רשם בדת האל חוק אל סגניו, בו לערוך לחם פנים בפניו, על כן להתענות בו על פי נבוניו אסור לבד מיום כפור עוני", משמע שבגלל המצווה לאכול את לחם הפנים בשבת עצמה אסור להתענות בו ביום, כי למרות שניתן לאוכלו גם במוצאי שבת יש עדיפות מיוחדת לאכילה בשבת עצמה, לכן אסרו חכמים להתענות בה, לבד מיום כיפור.