הקדמת פעולות עם רגש חזק / רפי זברגר
מנחות סא ע''א
הקדמה
המשנה בדף שלנו היא המשך ישיר למשנה בדף הקודם, והיא משלימה אותה. במשנה הקודמת התחלנו לדון בשתי הפעולות של הגשה והנפה בקרבנות, למדנו שם על הצירוף הראשון של הקרבנות בהם מגישים ולא מניפים, במשנה בדף שלנו נלמד על שאר שלושת הצירופים של תנופה והגשה בקרבנות.
הנושא
- אלו טעונות תנופה ואין טעונות הגשה:
רבי אליעזר בן יעקב:
- לוג שמן של מצורע ואשמו – מצורע אשר נתרפא מצרעתו חייב להביא לאחר קרבן אשם וגם לוג שמן שנותנים ממנו על תנוך אוזנו הימנית, ובוהן רגלו וידו הימנית. גם את האשם וגם את לוג השמן מניפים לפני כן.
- בכורים – ביכורים יש להניף לפי שיטה זו, בעת הבאתם לכהן בבית המקדש.
לכולי עלמא:
- אימורי שלמי יחיד – החלקים הפנימיים של הקרבן אשר מועלים ומוקטרים על המזבח
- חזה ושוק שלהן – חלקי הקרבן הנאכלים על ידי הכוהנים.
הסבר לאימורים וחזה שוק של שלמי יחיד:
- אחד אנשים ואחד נשים - גם שלמי יחד של גברים וגם של נשים מחויבים להניף את האימורים ואת החזה והשוק
- ישראל ולא באחרים - בפועל, רק הגברים מניפים ביחד עם הכהן. בקרבנות של נשים – רק הכוהנים מניפים.
- שתי הלחם – מונפים בחג שבועות ביחד עם שני הכבשים
- שני כבשי עצרת – כאמור לעיל – מונף ביחד עם שתי הלחם בשבועות.
פירוט אופן ההנפה של שתי הלחם ושני כבשי עצרת (ומכאן לומדים גם על שאר תנופות):
נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה, מוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר בחנוכת הכוהנים לעבודת המשכן (שמות, כ''ט, כ''ז) :אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם..
ועתה יש הפסקה בפירוט הצירופים ע''י קביעת המשנה ביחס שבין תנופה להגשה:
- תנופה היתה במזרח והגשה במערב
למדנו כבר במשנה הקודמת כי הגשה הייתה במערב, עתה, מוסיפה המשנה כי הנפה מתבצעת במזרח המזבח. יש מפרשים כי המשנה מחדשת כי התנופה יכולה להיות גם במזרח, אך עדיף לבצעה במערב, בקרבת יתר להיכל.
- תנופות קודמות להגשות – פשטות הכלל מדברת על המנחות אשר תיכף נלמד שיש בהן גם תנופה וגם הגשה, ובהן קובעת המשנה, כי יש להקדים תנופה להגשה (רש''י ועוד). אך יש המסבירים (הגרי''ז) כי מדובר גם בשני קרבנות שונים, באחד צריך לבצע הגשה ובשני יש לבצע הנפה, גם במקרים אלו, יש להקדים את הקרבן עם ההנפה לפני הקרבן עם ההגשה.
ושוב חוזרים לפירוט הצירופים שבין תנופה להגשה וממשיכים לפרט את הצירוף השלישי והרביעי:
- טעונות הגשה ותנופה:
- מנחת העומר – התורה מציינת במפורש כי יש להניף ולהגיש את מנחת העומר המוקטרת ביום שני של פסח, מידי שנה בשנה.
- מנחת קנאות – גם במנחת סוטה מציינת התורה במפורש כי יש להניף ולהגיש אותה לפני ההקטרה.
- אין טעונות לא הגשה ולא תנופה
- לחם הפנים – לחם המובא מידי שבת בשבתו, אין להניפו וגם אין להגישו.
- מנחת נסכים – כנ''ל במנחה המובאת ביחד עם קרבנות אחרים, אינה טעונה תנופה והגשה.
נתייחס לשני נושאים במשנה:
- הכללים המובאים באמצע המשנה כי התנופה במזרח והגשה במערב, והלכה המקדימה את התנופה להגשה, לכאורה מפסיקות את הרצף של המשנה המפרטת את שלושת הצירופים של תנופה והגשה, ויש להבין מדוע המשנה אמנם מפסיקה את הרצף ומלמדת אותנו שתי הלכות כלליות אלו.
יש כנראה לומר שהן מהוות הקדמה לצירוף שלאחר מכן, המלמד אותנו על מנחות אשר טעונות הגשה ותנופה. לפני שנגיע למנחות אלו, מבקשת המשנה ללמדנו את מיקומם המדויק, וכן את הקדימות ביניהם. ורק לאחר שלמדנו זאת, אנו מפרטים את המנחות שיש בהן גם תנופה וגם הגשה.
- מדוע קובעת המשנה כי יש להקדים הנפה להגשה.
נביא שני הסברים אפשריים (ע''פ מאמר של הרב אביהוד שורץ מישיבת גוש עציון):
- אין מעבירים על המצוות (משך חכמה על פרשת נשא) – אדם המקריב מגיע קודם לצד מזרח המזבח, ולכן עליו להקדים את הפעולות הנעשות שם כמו הגשה, ורק לאחר מכן את הפעולות הנעשות במערב המזבח – הגשה
- בתנופה יש הלל ושבח לקדוש ברוך הוא, ולכן יש לה חשיבות מיוחדת, ודוחה פעולות אחרות של הקרבן המבטאות את העמידה לפני ה', ובכלל זה את ההגשה.
מהו המסר?
מתוך שני ההסברים להקדמת התנופה להגשה אנו למדים כי ''מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה'' – יש לבצע כל דבר חיובי כמו מצוות וכדו' המגיע לפתחנו, ולא ''לעבור'' אליהם מבלי לבצעם. כמו כן, אם לפתחנו עומדות שתי פעולות, ובאחת מהן יש הרבה ''רגש ותוכן פנימי'', כמו שיש בפעולת התנופה, הרי שרצוי מאוד להקדימה על פני פעולות אחרות.
המאמר לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו).
איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
המאמר לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
