דיברה תורה כלשון בני אדם

הרב דב קדרון

מנחות יז ע"ב

כאשר יש בתורה לשונות כפולים, כמו: "הלך הלכת", "כי נכסף נכספתה", "גנב גנבתי", נחלקו התנאים רבי ישמעאל ורבי עקיבא, האם "דברה תורה כלשון בני אדם", והכפילות לא באה ללמד דבר, או שמא יש ללמוד מהכפילות עניין נוסף.

הרמב"ם (יסודי התורה א,יב) משתמש בביטוי "דברה תורה כלשון בני אדם" גם ביחס לכינויים שנמצאים בפסוקים לקב"ה, וכותב:

כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הן, כמו שנאמר יושב בשמים ישחק, כעסוני בהבליהם, כאשר שש ה' וכיוצא בהן, על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם, וכן הוא אומר האותי הם מכעיסים, הרי הוא אומר אני ה' לא שניתי, ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה, וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם על כל זה.  

בעניין זה הסביר רבי אליהו בן חיים זצ"ל (שהיה רבה הראשי של קושטא לפני כארבע מאות וחמישים שנה, בספרו: הנותן אמרי שפר על פרשת בראשית ( את סדר הפסוקים בתהלים (קמה,יא – יב): "כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ":

כלומר יאמרו וידברו את כבוד מלכותו יתברך, אף על פי שהוא נעלה הרבה יותר מכח הדיבור, למען הודיע לבני האדם כפי אשר הם יכולים לתפוש בשכלם, כי אין ביכולתם להשיג באופן אחר, את גבורותיו וכבוד הדר מלכותו.