משכשכו בשיירי הלוג ומעלהו  / מנחות דף כג

ההצעה לקשור בין עמדתו ההלכתית של ריש לקיש במסכת מנחות לבין תפיסת עולמו כבעל תשובה היא מרתקת ומאירה את הסוגיה באור מחשבתי עמוק. הניתוח שלהלן בוחן את הקשר בין הדין הפיזי של ה"שיכשוק" בשמן לבין המטאפיזיקה של התשובה במשנתו של ריש לקיש.

1. המתח ההלכתי: "מנחת חוטא" מול השמן

על פי התורה (ויקרא ה', י"א), במנחת חוטא "לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא". השמן במנחות מייצג בדרך כלל עושר, שמחה ו"הידור". מנחת החוטא, לעומת זאת, אמורה להיות ענייה ויבשה, כביטוי לשפלותו של המביא אותה.

• רבי יוחנן: נצמד לפשט הכתוב ולדין ה"לאו". אם הושם שמן – המנחה פסולה, שכן השמן זר למהות החטא.

• ריש לקיש: על פי פירוש רש"י בסוגיה, דורש ריש לקיש (מפסוקי "תורת המנחה") שיש להוסיף מעט שמן לכל מנחת חוטא. הוא משתמש במושג "משכשכו בשירי הלוג" – כלומר, העברת הקומץ בשיירי שמן שנותרו בכלי.

2. הזיקה לביוגרפיה ותורת התשובה

ניתן לראות בדרישה של ריש לקיש להחדיר שמן למקום שבו התורה לכאורה אסרה אותו, ביטוי מובהק לשיטתו על כוחה המהפך של התשובה:

• "זדונות נעשות לו כזכויות" (יומא פו:):

  זוהי האמירה המזוהה ביותר עם ריש לקיש. בעוד שרבי יוחנן רואה בחטא ובשמן (הזכות) שני הפכים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת (ולכן השמן פוסל), ריש לקיש רואה אפשרות של טרנספורמציה. הכנסת השמן לתוך מנחת החוטא היא ייצוג ויזואלי של הפיכת ה"חטא" (המנחה היבשה) ל"זכות" (מנחה משומנת). השמן אינו הורס את המנחה אלא משדרג אותה.

• "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (חגיגה כז.):

  ריש לקיש מסרב לראות ב"ריק" (החוטא) חלל ריק באמת. כשם שהוא טוען שאין יהודי שהוא "יבש" לגמרי ממצוות, כך הוא דורש הלכתית שמנחת החוטא לא תישאר יבשה לגמרי. השכשוך בשמן מסמל את הנקודה הפנימית של הטוב שקיימת גם בתוך קורבן החטא.

3. "לא ניתנה תורה למלאכי השרת" ושיירי הלוג

הערת התוספות שהזכרת, לפיה התורה לא ניתנה למלאכים ולכן תמיד יישאר שמן בדפנות הכלי, מתחברת באופן עמוק לאנושיות של ריש לקיש:

המשמעות: ריש לקיש אינו דורש שמן חדש ונוצץ ("לוג" שלם), אלא הוא משתמש ב**"שירי הלוג"** – במה שנותר, בשאריות, במה שנתפס כפסולת או כדבר זניח.

עבור מי שהגיע מרקע של "ריש לקיש בן לקיש" (השודד והלוחם), היכולת לקחת את השאריות של החיים, את ה"שירים" שנותרו בכלי לאחר שהתוכן העיקרי נשפך, ולהפוך אותם למכשיר של קידוש לקומץ, היא תמצית סיפורו האישי.

סיכום ההשוואה

לסיכום: נראה כי יש בסיס איתן לטענה שהתעקשותו של ריש לקיש על ה"שמן" בתוך ה"חטא" אינה רק פרשנות טכנית של הפסוקים, אלא השלכה של אמונתו העמוקה שאין דבר שהוא "יבש" או "אבוד" מכדי להימשח בשמן של קדושה.

האם תרצה שנבחן סוגיות נוספות שבהן מחלוקות בין רבי יוחנן לריש לקיש משקפות את הפער בין "צדיק גמור" לבין "בעל תשובה"?

להמשך השיחה עם המודל - לחצו כאן.