לשים אדמה על הראש / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

חולין קלט ע"ב

אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן בראשו של אדם מהו? אמר: ואדמה על ראשו. משה מן התורה מנין? בשגם הוא בשר.

קטעי הדיון המופיעים בין בתרי הסוגיה שלנו, נראים על פניהם מעט תלושים אחד מהשני, אולם כל זאת עד שמגיעים לפרשנות הפנימית של הסוגיה. שכן, כאשר דברי הסוגיה מגיעים אל רבי מנחם נחום מטשרנוביל (מאור עינים, פרשת בראשית ד"ה "במסכת חולין") שעוסק במימד הפנימי שלהם, הדברים פתאום מסתדרים בצורה נפלאה.

מהו סוד לימוד התורה? שואל המאור עינים, ונכנס להסבר ארוך שעוסק בחובה של האדם לעשות עצמו ככלי ריקן בכדי לקבל לתוכו את דברי התורה, ולאפשר לנוכחות האלוקית למלא את חייו.

במובן הזה, מסביר המאור עינים, האדם צריך לעשות עצמו כ'קן' ריק עבור ה'ציפור', שעליה אומר הזוהר הקדוש (תיקוני זהר א, ב) "לית ציפור אלא שכינתא", משום שרק אם יהיה קן ריק, תוכל השכינה להכנס ולדור בתוך ליבו, נפשו ומוחו של האדם.

אולם, השאלה הגדולה היא לא מה נצרך בכדי לקבל את אור השכינה, אלא איך נעשים כלי ריק, מן 'קן' שכזה שיכול לקבל את השכינה? מהו האופן שיכול להוביל את האדם למקום נפשי שכזה?

על כך, מסביר המאור עינים, דנה הסוגיה שלנו.

"מצא קן בראשו של אדם", פירושו שכאשר רואים אדם שראשו ומוחו מכוונים ל'חשיבת קן', חשיבה שמרוקנת את יישותו של האדם, ומאפשרת לו להיות ככלי ריק לקבלת השכינה, השאלה המתעוררת במפגש הזה היא "מהו?", מהו סודו של אותו אחד, איך הוא הצליח להביא את עצמו למקום כזה?

תשובת הגמרא היא "ואדמה על ראשו", זאת אומרת שאם אדם שם לנגד עיניו תמיד את העובדה שיסודו מעפר וסופו לעפר, ועד כמה שהוא חושב שראשו מגיע השמימה, בסופו של דבר האדמה תגיע עד מעל לראשו, אז הוא מקבל פרופורציות ששמות אותו במקום הנכון, כי לא עוד כוחי ועוצם ידי, אלא אולי הגיע הזמן לרוקן את עצמי מעצמי, ולתת לתוכן אמיתי להכנס.

בנקודה זו, אומר המאור עינים, האדם פוגש את השכינה, ואת מתן תורה, שהוא דבריה של השכינה, כפי שהם מבקשים לחדור לתוך המציאות שלנו, אלא שכעת האדם פנוי להקשיב להם, וזה היה סודו של משה רבינו שקיבל את התורה והביא אותה לעם ישראל משום שהוא היה "ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", והיה כלי ריקן שאיפשר לדברים להכנס לתוכו.

לכן, ממשיך הדיון ועוסק במשה, לאמור: מיהו אותו אחד שאדמה על ראשו, והוא "מן התורה", הוא מאפשר לתורה לחדור אליו, הוי אומר זה משה רבינו שהפסוק המיצג אותו הוא "בשגם הוא בשר", משום שמשה זכר והזכיר לעצמו תדיר שכל כולו חתיכת בשר, ככל בשר אחר בעולם, ומה שהופך אותו למיוחד וראוי, הוא לא משהו שנובע ממנו - פנימה כלפי חוץ, אלא בדיוק ההיפך, כאשר הוא יאפשר לחוץ - לשכינה הקדושה לחדור לתוך הבשר הזה, להתאחד איתו ולהפוך אותו לכלי של קדושה וטהרה - ליהודי.