ביטחון עם השתדלות או בלי?

הרב דב קדרון

מנחות כט ע"א

על הפסוק (ישעיהו כו,ד): "בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים", אמר רבי אמי: "כל התולה בטחונו בהקב"ה - הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא".

ר' ישראל סלנטר זצ"ל (אבן ישראל, שער הביטחון פ"ג הקדמה שלישית) ביאר שיש שני אופני בטחון: לדעת בעל חובות הלבבות (שער הביטחון פרק ד) צריך לבטוח בהקב"ה על ידי השתדלות דווקא, ואף כי אין מעצור להקב"ה ויכול לדאוג לאדם אף בלא השתדלות מצידו, מכל מקום כל אדם מחויב לעשות מה שבכוחו לעשות. כך גם מסביר המהר"ל מפראג (נתיבות עולם, נתיב הבטחון פרק א) את הפסוק (משלי ג,ה): "בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן", שאדם צריך לעשות כל מעשיו בחכמה ולא לסמוך על הנס, אך מכל מקום אל ישען על תבונתו בלבד לומר שחוכמתו תגרום לעשות מה שירצה, אלא יבטח בהשם שהוא יוציא מחשבתו אשר חפץ לעשות אל הפעל.

לעומת זאת לדעת הרמב"ן (ויקרא כו,יא) אין אדם צריך לעשות שום השתדלות, אלא רשאי לבטוח בקב"ה, וכך היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, שגם אם חלו לא פנו לרופאים אלא לנביאים, כמו חזקיהו בחלותו (מ"ב כ ב,ג). "ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם". כך גם דעת הגר"א.

הגרי"ח זוננפלד זצ"ל (הנהגות ופסקים מידות והנהגות) אמר שאדם שאין אנשים אחרים תלויים בו, רשאי לעצמו לסמוך על הבטחון ולא לדאוג לפרנסה, אבל אם יש לו לפרנס את בני ביתו הסמוכים עליו אסור לו לסמוך רק על בטחון בה', אלא הוא חייב להשתדל כדי להשתכר.