לא להסיח את הדעת מהשבת

הרב דב קדרון

מנחות לו ע"א

הרמב"ם (תפלין ד,יד) פוסק שכאשר אדם מניח תפילין אסור לו להסיח את דעתו מהם אפילו רגע אחד.

אמר על כך הבעל שם טוב (מובא בתולדות יעקב יוסף פרשת נח דף יג,א, ופרשת בשלח דף נג סוף ע"ד) שאם כך הוא הדין בתפילין, אז קל וחומר בשבת, שאסור להסיח את דעתו כל היום מקדושת השבת, שהרי בשבת לא מניחים תפילין בגלל שקדושת השבת גדולה יותר מקדושת התפילין, אז כל שכן שאין להסיח את הדעת כל היום מקדושת השבת, כי עניין השבת הוא קדושת המחשבה.

השאלה שיש לשאול על כך היא: אם כן מה עניין שלוש הסעודות שיש חובה לקיים בשבת, האם אין הן גורמות להיסח הדעת מקדושת היום?

הסביר זאת הבעל שם טוב (בראשית אות פו) במשל: למלך שנשבה בנו יחידו בשבי, ועבר הרבה זמן שלא הצליחו לפדותו ולהשיבו אל אביו, ולאחר כמה שנים הגיע אל הבן מכתב מאביו המלך לבל יתייאש שם, ולא ישכח את נימוסי המלכות, כי עוד ידו נטויה להחזירו לביתו אל בית אביו. בן המלך שמח שמחה גדולה, אך היה חייב לשמור את שמחתו בסתר ואי אפשר היה לו לשמוח בגלוי, מה עשה, הלך עם בני עירו אל בית היין או שאר דבר המשכר, והם שמחו ביין שמחה גשמית, והוא שמח באגרת אביו וכו', כלומר: הוא השתמש בשמחה החיצונית כדי לשמוח שמחה פנימית, וזה ממש דומה למצות עונג שבת, כדי שתהיה שמחה שלמה לנפש נותנים עונג אל הגוף, שהוא החומר, במאכל ומשתה, כדי שיהיה פנאי לצדיק לשמוח שמחה שניה, פנימית, שהיא שמחת הנשמה בדביקות ה' יתברך כל היום, לבל יסיח דעתו מקדושת ומורא השבת.