להיות נגוע כאדם / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

ערכין ח ע"ב

אמר רב פפא: צדקתך כהררי אל - אלו נגעי אדם, משפטיך תהום רבה - אלו נגעי בתים.

קנאת סופרים תרבה חכמה. אבל קנאה היא לא דבר חיובי, אז איך היא מרבה חכמה? ובכלל, האם ניתן להשתמש בתכונות נפש שאינן חיוביות לצורך גבוה? להתקדם בעבודת השם? בתפילה, בתורה, ביראת שמים? לכאורה אלו הם תרתי דסתרי?

תשובה עדינה ומורכבת מחד, אבל יסודית מאידך, עונה רבי יוסף משה, 'המגיד מזאלוזיץ' (ברית אברם, מצורע ד"ה "איתא בגמ'"), על בסיס דברי רב פפא אלו.

"הררי א-ל", המוזכרים בפסוק, הם שני ההרים שביקשו להיות קרובים אל הקדוש ברוך הוא על ידי שעליהם תינתן התורה, ואלו הם תבור וכרמל, שאמנם רבו ביניהם, אולם הריב היה לצורך גבוה.

מחד, מנתח המגיד מזאלוזיץ את הסיטואציה, ויכוח זה לא היה חיובי, משום שהוא טמן בחובו סוג של גאווה, שהייתה להם כמום שבגללו בסופו של דבר אכן לא ניתנה עליהם התורה, אולם מאידך זהו מום שניתן לתקן, ולכן "צדקתך כהררי א-ל" מוביל לנגעי 'אדם', משום שהכינוי 'אדם' מתייחס לנשמה, ובמקום הזה ניתן עוד להפנות את הנגע למקום חיובי וטוב ולעשות איתו דברים גדולים.

זו גם הסיבה שבסופו של דבר הרים אלו קיבלו את שכרם: על הר תבור אמרה דבורה פעמיים "אנכי", והייתה זו תוספת על ה"אנכי" הבודד שנאמר על הר סיני (כפי שמסביר הילקוט, שופטים רמז מז), ועל הר הכרמל נתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא על ידי אליהו הנביא.

כך, שאולי היה טעם לפגם בויכוח הקדום שלהם, אולם מכיוון שכוונתם הייתה לשם שמים, הרי שכוונה זו הובילה לדברים חיוביים וטובים שהתרחשו בתחומם.

לעומת זאת, ממשיך המגיד מזאלוזיץ ומסביר, הכינוי 'בית' מכוון אל הגוף ואל הרצונות החומריים.

כאשר יש נגע שמגיע מן הבית, מהגוף, ומתוך כוונות חומריות וגשמיות, הרי שעל זה אומר רב פפא "ומשפטיך תהום רבה", נגע כזה יוביל את האדם אל עברי פי פחת.

עלינו רק לבקש ולדרוש מעצמנו שלא נהיה נגועים לא בזה ולא בזה, אבל אם כבר נגע, אז שיגיע מהאדם ולא מהבית.