בלי היתרים! / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

ערכין ל ע"ב

דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך? אלא אימא: נעשית לו כהיתר.

יש לפעמים שדווקא הדרך שאיננה דרך השם נראית הגיונית וטובה לנו. סברות שכליות ממלאות אותנו בשעה שאנחנו בוחרים להפנות עורף וללכת אל הסטרא אחרא. מהי העצה להמנע מהגיון מעוות שלוקח אותנו למחוזות שאינם טהורים?

תשובה יסודית מאוד לשאלה זו, עונה רבי שמואל, ה'שם משמואל' מסוכוטשוב (שם משמואל, ויקהל ופרה תר"פ), כשהוא מפנה את תשומת הלב לדיוק מעניין בדברי הגמרא הללו.

לכאורה, הוא שואל, למה לא אמר רב הונא לכתחילה שאדם שעבר עבירה ושנה בה, 'נעשית לו' כהיתר? למה לומר 'הותרה' ולתת לגמרא לדייק את הדברים אחר כך?

תשובתו של השם משמואל מתבססת על דברי הרמ"ע, שקובע כלל רוחני, והוא: כל פעם שהגמרא חוזרת על רעיון, ומוסיפה בו עוד מילה, נדבך או פרט, יש בזה כדי לרמז, שגם בגרסה הראשונה וגם בגרסה השניה יש עניין שעומד בפני עצמו.

אם כך, מהו העניין של גירסת ה'הותרה', ומהו העניין שמתווסף עליו בגרסת ה'נעשית לו כהיתר'?

את זה, מסביר השם משמואל, ניתן להבין רק על בסיס שינוי בסיסי בהבנת המילה 'הותרה'.

שכן, המילה הותרה, בשימוש הרגיל שלה, היא מילה חיובית, שעוסקת בדבר כשר, או טוב. אולם, ככל שזה נוגע לעבירות, מילה זו היא שלילית בהחלט, משום שהאדם כמו קשור בחבלי עבותות אהבה אל ריבונו של עולם - "יעקב חבל נחלתו", ובשעה שהאדם עובר עבירה, הרי שמשהו בקשר הזה נפגם. החבל כביכול הותר מהקשר האמיץ שחיבר בין היהודי ובורא העולם, וכעת הוא משוחרר, אבל לא במובן החיובי של המילה.

הפעם הראשונה שבה האדם עובר עבירה, הוא בדרך כלל עושה זאת ממקום של תאווה, והליכה אחרי שרירות ליבו, ופעם זו באה לידי ביטוי בגירסת רב הונא 'הותרה', משום שהנזק שהעבירה הראשונה עושה הוא שהיא מתירה את הקשר, וכעת האדם משייט לו במחוזות הסטרא אחרא ללא תחושת שייכות לקדושה.

אולם, הנזק הגדול יותר מתרחש אחרי העבירה הראשונה, משום שאז השכל מצטרף ל'חגיגת האיסור', ותורם את חלקו בהגיון מעוות שמפנה את האדם למקומות אסורים, וזוהי ההוספה שמוסיפה הגמרא על דברי רב הונא 'נעשית לו כהיתר', לאמור: לא זו בלבד שהאדם הזיק לקשר בינו ובין ריבונו של עולם על ידי מעשה העבירה, אלא שמעתה ואילך, הוא גם חושב בדרכי ה'היתר', המשוחררות מעולו של הקדוש ברוך הוא, וכעת גם ההגיון שלו מגוייס לטובת השחרור השלילי הזה, ולכן בפעם השניה הוא זה שמתיר מעצמו עול מלכות שמים והוא זה שעושה את ההיתר על ידי תפיסה שכלית מעוותת.

לכן, אם ברצוננו להימנע מחשיבה לא טהורה, עלינו לעשות דבר פשוט: להימנע מעבירות, ולהשאיר את חבל הקשר בינינו ובין הקדוש ברוך הוא מהודק היטב.