על איזה קורבן אומרים "מזמור לתודה"?

הרב דב קדרון

מנחות מו ע"א

קורבן תודה הוא סוג של קורבן שלמים, כמו שמוכח ממה שנאמר (ויקרא ז,יג): "זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו".

והנה כאשר הרמב"ם (מעשה הקרבנות ג,טו) מסביר מה היה אומר בעל הקורבן בזמן הסמיכה על קורבנו, הוא כותב שבקורבן שבא על חטא הוא היה מתוודה, ומוסיף: "ויראה לי שאינו מתודה על השלמים אבל אומר דברי שבח".

האור שמח מסביר שדברי השבח הללו הם "כמו מזמור לתודה", ובעל חשוקי חמד (חגיגה כה,ב) מסביר שבעצם כוונתו היא שאומרים "מזמור לתודה" דווקא על קורבן תודה ולא על קורבן שלמים, אלא שהרמב"ם קורא לו שלמים כי תודה הוא סוג של שלמים.

הוא נדחק לומר כך כי הוא הבין מדברי החיי אדם (חלק ב-ג קנה,מא) שדווקא על קורבן תודה אומרים "מזמור לתודה" ולא על קורבן שלמים, שכן כאשר הוא מתייחס לדברי הרמב"ם הוא מזכיר בדבריו קורבן תודה בנוסף לשלמים, ומסיים:

שבשעת סמיכה אומר על תודה: "מזמור לתודה".

לכן, כדי שלא תהיה מחלוקת בין החיי אדם לאור שמח, כתב החשוקי חמד שכוונת האור שמח היא לקורבן תודה ולא לשלמים.

אולם נראה שאין צורך להידחק בזה, כי גם האור שמח וגם החיי אדם לא כתבו את דבריהם בדווקא. הרמב"ם אומר באופן כללי "דברי שבח", והאור שמח הציע שכוונתו למשהו "כמו מזמור לתודה", והחיי אדם התייחס לשני סוגי הקורבנות, גם תודה וגם שלמים, לכן מסתבר שלפי שניהם אפשר לומר "מזמור לתודה" גם על קורבן תודה וגם על קורבן שלמים.