גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תק"ח מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף מג ע"ב

מדוע לא ראה דוד המלך את עצמו ערום בלא מצוה כשהיה ישן על מטתו?

ידוע מאמרם ז"ל (מג:): "בשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר, אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא אמר עליה שירה, שנאמר (שם ו, א) 'למנצח על השמינית מזמור לדוד', על מילה שניתנה בשמיני".

הנה, איתא ב'שולחן ערוך' (או"ח סי' כא ס"ג): "מותר ליכנס בציצית לבית הכסא. הגה, וכל שכן לשכב בהן, דשרי, ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית", וכתב ה'מגן אברהם' (סק"ב): "הרב 'בית יוסף' כתב אנו לא שמענו מי שהקפיד על זה מעולם, וכתבי האר"י כתוב על פי הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן, ומביא מהאי דאמרינן פ"ד דמנחות כיון שראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ אמר 'אוי לי שאני ערום מן המצות', וקשה למה לא אמר כן בלילה שהיה ג"כ ערום, אלא על כרחך שהיה שוכב בטלית קטן, ע"כ. ודבריו דברי קבלה נקבל, אבל לדין יש תשובה, די"ל דבלילה עכ"פ היה לו מזוזה בפתחו, משא"כ במרחץ, וכן מוכח בגמ' דאמרינן בגמרא 'תנו רבנן, חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין וציצית ומזוזה, ועליהם אמר דוד 'שבע ביום הללתיך', ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום' וכו', משמע שהיה ערום מכולם, אף ממזוזה, כנ"ל".

דברי רבינו האריז"ל המובאים במג"א מקורם ב'פרי עץ חיים' (שער הציצית פ"א) בקצרה, וז"ל: "ולכן ראוי ליזהר שלא להסיר מעליו טלית קטן בשום זמן, אפילו בהיותו ישן. רק בכניסתו למרחץ, לכך ראה דוד עצמו ערום במרחץ, ולא בהיותו ישן, כי אז היה לו טלית קטן", וכן הוא בארוכה ב'שער הכוונות' (דרושי תפילת ערבית דרוש א): "ולכן צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה, וישכב עמו בלילה, ויועיל מאד לבטל כוחות החיצונים, ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ, וראיה לדבר ממה שאמרו בגמ' מנחות שכשנכנס דוד למרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות כו', ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן, אם כן למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה, אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן, אלא דווקא במרחץ".

ב'שערי תשובה' (שם סק"ד) ציין: "ועיין בקונטרס 'מספד רב' שלכאורה י"ל שאין ראיה מדוד, לפי שמלך היה והיה קשור לו ס"ת בזרועו רק שאינה נכנסת עמו לבית המרחץ ע"ש באורך". קונטרס זה הינו הספד של הג"ר אפרים זלמן מרגליות זצ"ל על הג"ר מאיר זצ"ל אב"ד בראדי, ונביא את דבריו. תחילה כתב לדחות דחיית המג"א שבלילה היה לו מזוזה על פתחו, וז"ל: "ועל זה י"ל שעיקר קפידתו היה שראה עצמו עומד ערום דהיינו גופו, דאלו משום מזוזה אף בעת שהיה במרחץ היה לו מזוזה בביתו, ומה לי אם הוא בבית או בחוץ, ועל כרחך דעל גופו קפיד, וא"כ שפיר הוכיח מדלא קפיד על שעת השינה, שהיה שוכב בטלית קטן".

וממשיך עוד: "אך לענ"ד יש מקום לדחות הראיה, עפ"י מה דאמרינן במס' סנהדרין דף כ"ב (ע"א), 'וכתב לו את משנה התורה' (דברים יז, יח), 'כותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאת ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו, אותו שיצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרוע... ואינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא, שנאמר 'והיתה עמו וקרא בו', מקום הראוי לקרות בו', עכ"ל. ולכאורה נראה בזה, דבעת השינה היתה הס"ת קשורה בזרוע, מדלא ממעט אלא מקום שאין ראוי לקרות בו, וצריך להבין כיון דקיי"ל בתפילין, שאסור לישן בהם שמא יפיח בהם... וא"כ מה תפילין שאין בו רק מעט אזכרות, אסור לישון בהן, ס"ת שמלאה אזכרות, על אחת כמה וכמה, וע"ד דאמרינן בשבת (יב.) שלא יסיח דעתו מתפילין ק"ו מציץ וכו', אך י"ל דאף דבשאר כל אדם באמת אסור גם שינת עראי, מ"מ דוד המלך ע"ה שהוא חי וקיים שהיה נזהר כל ימיו שלא לישון שיתין נשמין, שפיר היה מותר לישון עם הס"ת הקשורה בזרועו, וגם י"ל כיון שעושה כמין קמיע, אפשר שמחופה ג"כ בעור, ושפיר דמי... וא"כ אין ראיה להאריז"ל, דבשעת שינה עדיין לא היה ערום בלא מצוה, שהיה מקיים מצות 'והיתה עמו' כו', אבל בבית המרחץ דאמרינן שאינה נכנסת עמו, שם שפיר אמר אוי לי שאני ערום בלא מצוה".

ה'מנחת חינוך' (מצוה תקג אות ב) מביא את דברי הגרא"ז מרגליות הללו, והעיר מדברי הרמב"ם (הל' ס"ת פ"ז ה"ג) אודות ספרי תורה של המלך: "אחד מניחו בבית גנזיו והשני יהיה עמו תמיד לא יסור מעמו אלא בלילה בלבד וכשיכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו", הרי מפורש שלא היה לו ס"ת בשעה שישן, וא"כ צודקים דברי האריז"ל, שנתקשה מדוע לא ראה א"ע ערום כשישן.

ובעיקר הדבר כותב ב'מספד רב': "וכדי ליישב דברי האר"י ז"ל, י"ל דס"ל דמאי דקאמר ערום בלא מצוה, אף שהיה לו מזוזה בפתחו ומעקה בגגו, ומה בכך שלא היה אז בביתו, ועל כרחך לומר שאמר כן בשעה שהיה נרדף מפני שאול, והיה יושב במצדות במערות ונקרת צורים, וכשהיה נכנס אז לבית המרחץ על אותה שעה אמר שהיא ערום מן המצוה, וכן נראה מדברי רש"י בשבת דף ק"ל 'שש אנכי על אמרתך' וכו' (תהלים קיט, קסב), והיא מילה, דכל שאר מצוות אינן מוכיחות כל שעה, כגון תפלין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ, אבל זו מעיד לעולם, כדאמרינן במנחות בדוד שראה עצמו ערום כו', ולפ"ז שפיר מייתי האריז"ל ראיה מהתם, דליכא למימר דבשעת שינה איכא מצות ס"ת, דכתיב 'והיתה עמו', כיון דעל כרחך על אותה שעה שהיה נרדף מפני שאול קיימינן, ואז עדיין לא היה מלך כלל, וא"כ  בשעת שינה בשדה ג"כ לא היה לו שום מצוה, ועל כרחך שהיה ישן בטלית קטן", עכ"ד הנוגעים לענינינו.

החת"ס בהגהותיו על השו"ע העיר הערה אחרת על המג"א, וז"ל: "עיין במרדכי סוף הל' מזוזה, הובא בב"י יור"ד סי' רפו, דבחדר אם איש עם אשתו ישנים שם פטור ממזוזה, והביאו הרמ"א בהג"ה בשו"ע שם סעיף ב' ע"ש, וצדקו דברי האר"י זצ"ל וק"ל".