לבטוח בהשם - בשבת וגם ביום חול / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

מעילה יז ע"א

שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את נדות. הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי, והלך וישב עמהם, אמר להם: מי שיש לו אויב יעני או יעשיר? אמרו לו: יעני, אמר להם: אם כן, לא יעשו מלאכה בשבת - כדי שיענו, אמרו: טבית אמר, ליבטל, ובטלוה.

סיפור זה, מסביר רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, תרומה ד"ה "יא. מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר"), הוא מדגם המייצג את צורת החשיבה היהודית מול צורת החשיבה הגויית.

רבי ראובן בן איסטרובלי, הוא מסביר, לא אמר שום דבר לא הגיוני. הוא לא עשה שום מניפולציה. הוא פשוט אמר למלכות דברים הגיוניים ופשוטים בתכלית, והם הלכו אחרי ההגיון.

ומהו ההגיון?

ההגיון שלפיו עובד כל העולם, וכל המנגנון שמפעיל את צורת החשיבה האנושית, הוא שכדי להרוויח כסף צריך לעבוד, וכדי שלא יחסר לך דבר, אתה צריך לעבוד. לא לעבוד במשך יום בשבוע, לפי צורת חשיבה זו, זה נזק כלכלי.

אלא שיהודים לא עובדים לפי ההגיון. צורת החשיבה היהודית איננה מתכתבת עם ההגיון האנושי, לא בשבת ולא בכל יום, אלא ששבת הוא יום שמדגיש את הקיצוניות שבצורת ההתנהגות היהודית שהיא כל כך לא הגיונית.

לכן, ממשיך רבי צדוק ומסביר, בפתיחת השבת אנחנו אומרים את המזמור בתהילים (פרק כג) "ה' רועי לא אחסר", לאמור - ריבונו של עולם, תן לנו את הכח לנהוג בבטחון כל כך גמור בעובדה שאתה הוא הזן ומפרנס לכל, לא רק בשבת, אלא בכל השבוע כולו.

כי זהו יסוד ההבדל שמבדיל בין יהודי ובין מי שאינו!