החכמה שבתשובה / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

תמיד לב ע"א

אמר להם אידין מתקרי חכים אמרו ליה איזהו חכם הרואה את הנולד.

מהי הנקודה שצריכה להוביל את האדם בעבודת השם שלו?

תשובה יסודית וברורה עונה על שאלה זו רבי אברהם דב מאווריטש (בת עין, ראה ד"ה "עוד יש לדקדק בפסוק זה"), על בסיס הצהרה זו שמופיעה בסוגייתנו.

עשיית תשובה, הוא מסביר, מקבילה ללידה מחדש. שכן אדם שעושה תשובה הוא אדם אחר, כפי שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה ב, ד) שבמהותה אמורה התשובה להוביל את האדם לחוש שהוא איננו אותו אדם שעבר את העבירה.

זה נכון לא רק למצב שבו אדם נכשל ונפל, אלא גם למצב שאדם עושה תשובה שכל כולה מכוונת אותו לקרבת השם עוד יותר גדולה ממה שהיה לו עד כה, עד כדי שביחס לקרבת השם שהייתה עד כה הוא כמו אדם אחר.

על יסוד כך הוא מסביר את דברי הגמרא (יומא פו, א) "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד", ככאלו שעוסקים בכך שאדם שעושה תשובה ומבקש את קרבת השם, זוכה לנשמה גבוהה כל כך עד שהוא יכול להגיע תחת כסא הכבוד ממש - מהמקור שממנו נחצבות כל הנשמות, ומשם הוא זוכה לנשמה חדשה.

על כך אומרת הגמרא "איזהו החכם", לאמור - מיהו חכם של אמת? "הרואה את הנולד" - זה שרואה את עצמו בכל רגע כנולד מחדש, משום שבכל רגע הוא מכוון את עצמו לתשובה נעלית עוד יותר ממה שהיה עד כה.

כך, שאם ישנה נקודה אחת שצריכה להוביל את האדם בעבודת השם שלו, הרי שזוהי נקודת החכמה שמולידה בו בכל רגע מחדש את רגש התשובה שמחדש אותו לעבודתו יתברך.