|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
איזהו שאינו מזומן? כגון אווזין ותרנגולים שקננו בפרדס – אווזים ותרנגולים
"מתניתין. שילוח הקן נוהג בארץ ובחו"ל, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין. חומר בכסוי הדם משילוח הקן, שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף, במזומן ובשאין מזומן, ושילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף, ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. איזהו שאינו מזומן? כגון אווזין ותרנגולים שקננו בפרדס, אבל אם קננו בבית, וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח" (חולין, קלח ע"ב – קלט ע"ב).
שם עברי: אווז הבית שם באנגלית: Domestic geese שם מדעי: Anser anser domesticus שם עברי: תרנגול הבית שם באנגלית: Chicken שם מדעי: Gallus gallus domesticus
נושא מרכזי: המשותף לאווזים ותרנגולים
1. רקע: תהליך הביות המאמר מדגיש כי האווזים והתרנגולים הם "בני תרבות" – עופות שבויתו מאבות קדמונים של עופות בר (האווז האפור ותרנגול הבנקיבה). תהליך זה, שנמשך אלפי שנים, יצר שינויים מקבילים בשני המינים במטרה לשרת את צורכי האדם. 2. מאפיינים ביולוגיים משותפים כתוצאה מהביות הגדלת משקל וגוף: שני המינים עברו ברירה מלאכותית כדי לספק יותר בשר, מה שהפך אותם לכבדים משמעותית ממיני הבר. אובדן כושר התעופה: בשל משקלם וצרכי הגידול במשק, הם איבדו את יכולתם לעוף למרחקים. הגברת הפריון: כמות הביצים המוטלות גדלה דרמטית (מביצים בודדות בטבע למאות בשנה במשק), ובוטלה התלות בעונות השנה להטלה. שינוי בצבע הנוצות: הופעת צבע נוצות לבן (לצורכי נוי או תעשייה) ואובדן צבעי ההסוואה הטבעיים. 3. תופעת ה"התפראות" (הבריחה לפרדס) המאמר דן במקרה ההלכתי של עופות ש"מרדו" וקננו בפרדס. תופעה זו חושפת כי למרות הביות, האינסטינקטים הקדומים (כמו חיפוש מקום מסתור להטלה והגנה מפני טורפים) לא נעלמו. הדבר מלמד שהקשר בין האדם לעוף אינו שליטה מוחלטת אלא מבוסס על תועלת הדדית; ברגע שהתנאים מאפשרים זאת, העוף מסוגל לחזור לחיים עצמאיים. 4. היבטים הלכתיים חז"ל כרכו את האווזים והתרנגולים יחד במספר סוגיות בשל תלותם באדם: שילוח הקן: המצווה אינה נוהגת בעופות "מזומנים" (הנמצאים ברשות האדם). לכן, המקננים בבית פטורים מהמצווה, אך אלו שברחו וקננו בפרדס חייבים בה. איסור צידה: מכיוון שהם רגילים לחזור לכלובם ומזונותיהם על בעליהם, הם נחשבים כ"ניצודים ועומדים", ולכן הצידה שלהם בשבת או ביום טוב קלה יותר מבחינה הלכתית. השבת אבידה: בשל עלות הטיפול הגבוהה בהם, ישנם כללים ספציפיים לגבי משך הזמן שעל המוצא לטפל בהם לפני מכירתם. 5. קווי דמיון התנהגותיים קולניות: שניהם נחשבים לעופות רעשנים. האווזים שימשו כ"שומרי סף" המתריעים על פולשים, והתרנגול ("הגבר") מכריז על בוקר. עזות: שניהם נחשבים לעופות "עזים" ותוקפניים יחסית (האווז בתקיפת פולשים והתרנגול כחלק מרשימת "שלושה עזין"). לסיכום: המאמר מראה כיצד הקרבה הפיזית וההתנהגותית שנוצרה עקב הביות המקביל של האווז והתרנגול, השפיעה באופן ישיר על מעמדם בהלכה כעופות הביתיים המובהקים ביותר.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בספרות חז"ל, האווזים והתרנגולים מופיעים פעמים רבות כצמד ובנוסף להיותם מקור מזון שכיח ומבוקש(1), יש ביניהם קווי דמיון ביולוגיים והלכתיים הנובעים מכך ששניהם עופות שבויתו על ידי האדם ("בני תרבות") להבדיל מעופות בר. על ההיסטוריה של ביות האווז ראו במאמר "אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין, ולפני יוני הרדיסיות" (שבת, קנה ע"ב) ועל ביות התרנגול במאמר "אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין, ולפני יוני הרדיסיות" (שבת, קנה ע"ב). ההבדלים בין תרנגול בנקיבה (Red Junglefowl - Gallus gallus) שהוא אביו הקדמון של תרנגול הבית, לבין תרנגול הבית (Gallus gallus domesticus) וההבדלים בין האווז האפור (Anser anser) לאווז הבית הם תוצאה של אלפי שנות ביות וברירה מלאכותית. הבדלים אלו דומים זה לזה משום שהם שירתו מטרות משותפות הקשורות לצרכי האדם. תהליך הביות, שהחל ככל הנראה כבר לפני כ-4,000 שנה, יצר שינויים משמעותיים במבנה הגוף ובהתנהגות של אווז הבית בהשוואה לאווז האפור (Greylag Goose - Anser anser) שהוא אביו הקדמון של אווז הבית האירופי. כאמור, שינויים אלו דומים לשינויים שעבר תרנגול הבנקיבה במעבר לתרנגול הבית. ב"הרחבה" אסקור את השינויים שעברו שני המינים. המאפיינים המשותפים לאווז והתרנגול המבויתים
|
 |
 |
|
| אווז אפור | אווז הבית צילם: Noodle snacks |
תרנגול בנקיבה
הרחבה
הבדלים ביולוגיים בין מיני הבר והמינים המבויתים
האווז
מבנה גוף ומשקל: אווז הבית כבד משמעותית. בעוד אווז אפור בטבע שוקל לרוב בין 3 ל-4.5 ק"ג, זני בית מסוימים (כמו ה"טולוז") יכולים להגיע למשקלים של 10–12 ק"ג.
יציבה: האווז האפור מחזיק את גופו בצורה אופקית ומאוזנת יחסית. אווז הבית, נוטה ליציבה זקופה יותר, בשל משקל הבטן והחזה המפותחים ולעיתים קרובות חלקו האחורי נמוך וכבד.
מבנה האחוריים: לאווז הבית יש לרוב "כרס" או קפלי שומן ועור בחלק התחתון של הגוף (בין הרגליים), מאפיין שאינו קיים אצל האווז האפור בטבע.
כושר תעופה: האווז האפור הוא נודד מצטיין המסוגל לעוף אלפי קילומטרים בגובה רב. רוב אווזי הבית איבדו את היכולת הזו כמעט לחלוטין; הם כבדים מדי ביחס למוטת הכנפיים שלהם ומסוגלים לכל היותר ל"ניתורים" מוגברים מעל פני הקרקע.
כמות ביצים: בטבע, האווזה האפורה מטילה בין 4 ל-8 ביצים בעונה אחת. אווזת בית, שעברה ברירה מלאכותית להגברת הפריון, יכולה להטיל 40–50 ביצים ואף יותר במהלך עונת ההטלה.
זוגיות: האווז האפור ידוע כמין מונוגמי מאוד (זוגות לכל החיים). בשל הצורך הכלכלי ברבייה מהירה, במהלך הביות התכונה הזו נחלשה, ולעיתים קרובות זכר אחד (גנדר) מוחזק עם קבוצה של מספר נקבות.
קולות: אווזי בית נוטים להיות קולניים ומרעישים הרבה יותר מאחיהם שבבר. התכונה הזאת נוצלה לאורך ההיסטוריה לשימוש באווזים כ"חיות שמירה" (הם מתריעים בקול צרוד על כל פולש). ראו במאמר "שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא" (כתובות, כז ע"א).
צבעים: האווז האפור מציג דגם נוצות אחיד של גווני אפור-חום עם דוגמת "קשקשים" בהירה. בביות הופיעו מוטציות רבות, ולכן אווזי בית הם לעיתים קרובות לבנים לגמרי או בעלי כתמים לבנים ואפורים משולבים.
צבע המקור והרגליים: אצל האווז האפור המקור בדרך כלל ורדרד או כתום חיוור. אצל אווזי הבית הצבע הכתום לרוב עז ובולט הרבה יותר.
תוקפנות: אווז הבית נוטה להיות טריטוריאלי ותוקפני יותר כלפי בני אדם וחיות אחרות מאשר האווז האפור, שמעדיף פשוט להתרחק במקרה של סכנה.
תרנגול
מבנה גוף ומשקל: תרנגול הבנקיבה קטן ורזה משמעותית. הזכרים שוקלים לרוב סביב 1–1.2 ק"ג, בעוד תרנגולי בית (בהתאם לגזע) יכולים להגיע למשקלים כפולים ומשולשים מכך.
הכרבולת: לתרנגול הבית יש לרוב כרבולת גדולה ובולטת יותר, תוצאה של מוטציות גנטיות שנבחרו במהלך הביות. הברירה עשויה להיות מלאכותית או טבעית משום שלכרבולת גדולה עשוייה להיות השפעתה על הצלחת הרבייה של הזכר (ראו במאמר "הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו" (שבת, קי ע"ב).
צבע הניצוי: בבנקיבה הצבעים אחידים וקבועים (זכרים צבעוניים עם נוצות צוואר זהובות-אדומות וזנב שחור-ירוק, נקבות בהסוואה חום-אפור). בתרנגול הבית יש מגוון עצום של צבעים, דגמים וסוגי ניצוי (לבן, שחור, מנוקד ועוד).
יכולת תעופה: תרנגול הבנקיבה מסוגל לעוף למרחקים קצרים ולגובה (כדי להימלט מטורפים או ללון על עצים), בעוד שרוב גזעי הבית כבדים מכדי לבצע תעופה משמעותית.
קצב ההטלה: נקבת הבנקיבה מטילה 10–15 ביצים בשנה (בדרך כלל במחזור אחד או שניים באביב). תרנגולת בית מגזע מטיל יכולה להגיע ל- 250–300 ביצים בשנה.
עונתיות: הבנקיבה מתרבה רק בעונה מסוימת. אצל תרנגול הבית, מנגנון ההטלה "נותק" מהקשר העונתי והוא פועל כמעט כל השנה (בהינתן תנאי תאורה מתאימים).
התנהגות ואופי: תרנגול הבנקיבה הוא חיית בר ביישנית וחשדנית מאוד. הוא נמלט מכל רעש או קרבה של אדם. תרנגול הבית איבד במידה רבה את "מרחק הבריחה" שלו והוא הרבה יותר סובלני לנוכחות בני אדם.
אגרסיביות: זכרי הבנקיבה טריטוריאליים מאוד. אמנם גם תרנגולי בית יכולים להיות תוקפניים, אך בביות נבחרו לרוב פרטים נוחים יותר לטיפול.
הבדלים גנטיים
מחקרים גנטיים הראו שתרנגול הבית אינו צאצא "טהור" רק של תרנגול הבנקיבה. נמצא כי קיים בו מטען גנטי גם מתרנגול בנקיבה אפור (Grey Junglefowl) דבר שמסביר למשל את הצבע הצהוב של הרגליים אצל גזעי בית רבים (בנקיבה טהור הוא בעל רגליים אפרפרות-כחולות). למרות ההבדלים, השניים עדיין נחשבים לאותו מין ביולוגי מבחינה טקסונומית, והם יכולים להזדווג ולהעמיד צאצאים פוריים.
(1) פירוש שטיינזלץ למאמר הגמרא במסכת פסחים (קי"ד ע"א): אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משמיה [משמו] של ר' יהודה בר אילעי: אכול בצל ושב בצל, כלומר אכול מאכל זול ובמקום נוח, ולא תיכול [תאכל] אווזין ותרנגולין שהם מהמאכלים היקרים ויהא לבך רודף עליך (אחריך) מחמת תאווה ומחמת חוסר כל. פחות ממיכלך וממשתיך [ממאכלך וממשתך] ותוסיף על דירתך שראוי לאדם להוציא יותר על דירה מאשר על דברי מאכל.
(2) אווזים ותרנגולים משמשים כסמל לבשר עוף חולין מבוקש בניגוד לתורים ובני יונה בעלי מעמד כקרבנות ולכן הודגשה בהם שיטת רבי מאיר לגבי בעלי מומים: "... איתמר נמי, אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר: מטהר היה רבי מאיר בבעלי מומין, ואפילו באווזין ותרנגולין (זבחים, ע ע"ב).
(3) גם אווז הבית וגם אווז הבר משתמשים בשיטת בידוד דומה: הנקבה מורטת נוצות פלומה רכות מחזה ומרפדת בהן את הקן. כשאתה מוצא קן בפרדס, הנוצות הללו הן עדות חיה למנגנון הישרדות עתיק שנועד לשמור על חום הביצים באקלים האירופי הקר, ונותר פעיל גם בלב פרדס ישראלי חמים.
(4) פירוש: עוד שנינו במשנה: זה הכלל כל המחוסר צידה אסור לקחתו ביום טוב מן הביבר ושאינו מחוסר צידה מותר. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] מחוסר צידה? אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאומר הבא מצודה (מלכודת) ונצודנו, שאי אפשר לתפוס אותו מיד בלי מלכודת. אמר ליה [לו] אביי: והא [והרי] אווזין ותרנגולין שבחצר, שאומרים הבא מצודה ונצודנו שהרי הם משוטטים ומשתמטים ממקום למקום, ותניא [והרי שנויה ברייתא]; הצד אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות (יוני בית) פטור, לפי שהם נחשבים כניצודים! אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: יש להבחין בין הדברים: הללו אווזים ותרנגולים באין לכלובן לערב והם חיים בקביעות שם ולכן נחשבים הם בכך כניצודים, והללו שבביבר אין באין לכלובן בערב, ולכן בורחים ומשתמטים מן האדם. ומקשים: והרי יוני שובך ויוני עלייה, שבאין לכלובן לערב, ותניא [ובכל זאת שנויה ברייתא]: הצד יוני שובך ויוני עלייה או צפרים שקננו בטפיחין בבירות (בכרים, כעין שובכים שבתוך הבנינים) הרי הוא חייב על צידתן, למרות שבאים לכלובן בערב! אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל: כך יש לחלק, הללו האווזים והתרנגולים באין לכלובן לערב ומזונותן מוטלים עליך ולכן רגילים הם בבעליהם ונחשבים הם כניצודים, והללו יוני שובך — באין אכן לכלובן לערב, אולם אין מזונותן עליך.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.