מה משמעות ההגשה של המנחה?

הרב דב קדרון

מנחות ס ע"א

אחת הפעולות הייחודיות למנחה היא: הגשה. מקריב המנחה מוסר אותה לכהן בכלי שרת; ולפני הקמיצה, הכהן מגיש את המנחה בכלי שרת לקרן הדרומית - מערבית של המזבח.

מושג זה מוזכר גם לגבי העמים שהיו משועבדים למלך שלמה (מלכים א ה,א): "וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו", ומכאן למד רש"ר הירש זצ"ל (ויקרא ב,ח) שההגשה מסמלת השתעבדות, שהרי זו כוונת מגיש המנחה: הוא שת אותה לרגלי המקבל ומוסר אותה לפקודתו.

על פי זה הוא מבאר שזו היא משמעות ההגשה גם בקרבן מנחה. המנחה מייצגת את קיומנו הגופני. לכן בטרם ירים הכהן ממנה את הקומץ ואת הלבונה, יגיש אותה לרשות ה', והגשה זו נעשית דווקא במקומה של הרוח הנובעת מן התורה (דרום - מערב). כך ייכנע לה' ויקלסנו לאמר: רק מידי ה' קיבלנו את נכסי חיינו - את המזון והרווחה ואת הסיפוק שיושג על ידי שניהם; משום כך נמסור אותם לפקודת ה', ונשליט עליהם את הרוח שהוארה בתורתו.

הפעולה הסמלית של ההגשה מורה שגם כל הפעולות הבאות אחריה בהקרבת המנחה: הקמיצה, נתינה בכלי, הקטרה ואכילת כהנים, כולן נעשות ברוח זו של מסירות גמורה לה', והמשמעות העמוקה שלה היא שהקדשת חיינו לעשיית רצון ה' איננה רק לפנים משורת הדין, אלא היא חוב שהננו חבים לה' בכל נימי חיינו. הקרבת כל מאודנו היא פירעון חוב פשוט. וכן הוא אומר: "ממך הכל ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט,יד).