גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תק"י מדור "עלי הדף"
מסכת מנחות
דף נז ע"א

בענין "כל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא"

איתא בגמרא (נז.) לענין מלאכת מבשל בשבת: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, הניח בשר על גבי גחלים, היפך בו חייב, לא היפך בו פטור". ובהמשך: "לא צריכא, דאי לא היפך ביה הוה בשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי, וכי מהפיך ביה בשיל משני צדדין כמאכל בן דרוסאי, וקמ"ל דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לא כלום הוא". וכן פסק הרמב"ם (הל' שבת פ"ט ה"ה): "הניח בשר על גבי גחלים... נתבשל חצי בישול מצד אחד פטור, עד שיהפך בו ויתבשל חצי בישול משני צדדיו", ובהשגת הראב"ד: "אמר אברהם, חצי בישול, פירוש כמאכל בן דרוסאי", וכתב ה'מגיד משנה' שמקור דברי הרמב"ם הוא מסוגיא שלפנינו.

הנה, לגבי קרבן פסח, שחובה לצלותו, כתב ה'מנחת חינוך' ששיעור הצליה הוא כשיעור מאכל בן דרוסאי, וזו לשונו (מצוה ז אות א) לענין איסור אכילת נא שהוא כשלא נצלה כל צרכו: "והר"מ כאן ה"ו כתב כלשון הרב המחבר, שהתחיל בו מעשה האור ונצלה מעט ואינו ראוי לאכילת אדם עדיין. ונראה לי דשיעור זה הוא קודם מאכל בן דרוסאי עדיין, ומאכל בן דרוסאי להר"מ פ"ט משבת הל' ה' הוא חצי בישולו, ולרש"י שבת כ' ע"א ד"ה בן דרוסאי, שליש בישולו, ומבואר כמה פעמים בש"ס דלכל ענינים, כגון שבת ובישולי גוים, הוי מאכל בן דרוסאי בישול, אם כן כאן נמי אם נצלה כמאכל בן דרוסאי, חצי צליה להר"מ ושליש לרש"י, לא הוי נא והוי צלי גמור, וקודם לזה הוי נא... כנלענ"ד". אמנם בהמשך דבריו מתחבט בזה, וכותב: "ומכל מקום צ"ע בזה, דאפשר רק לענין שבת כן, אבל לשאר ענינים לא הוי בישול ולא צלי קודם שנתבשל או נצלה כל צרכו, וצ"ע" (ע"ע בענין זה 'טל תורה' פסחים מא:; 'מהר"ם שיק' על תרי"ג מצוות מצוה ז אות ב; 'חלקת יואב' בהגהות על המנ"ח).

וממשיך המנ"ח: "והנה אף לפי מה שכתבנו דאם נצלה כמאכל בן דרוסאי הוי צלי גמור ולא נא להר"מ, מ"מ היינו דוקא בנצלה כמאכל בן דרוסאי משני צדדים, אבל אם נצלה כמאכל בן דרוסאי מצד אחד לאו כלום הוא, ולא הוי דין צלי, ואף בשבת אינו חייב בכה"ג, והוא ש"ס ערוך מנחות נ"ז ע"א גבי שבת, אי נצלה כמאכל בן דרוסאי מצד אחד לאו כלום ואינו חייב על שבת, אם כן לא הוי כאן צלי והוי נא, עי"ש בש"ס וכן פסק הר"מ שם". ומבואר מדבריו, שמה שעולה בסוגייתנו לענין מאכל בן דרוסאי "דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לא כלום הוא", זה אינו רק לענין מלאכת מבשל בשבת, אלא שהוא גם לענין בישול בשאר דיני התורה, שאם לא יהא מבושל כמאכל בן דרוסאי משני צדדים אינו נחשב כמבושל, כגון לענין צליית הפסח, דאי נימא ששיעור הצלי הוא כמאכל בן דרוסאי, צריך שיהא הבשר צלי כשיעור מאכל בן דרוסאי משני הצדדים, ואם יהיה רק מצד אחד נחשב כ'נא', ואסור לאכלו.

ובספר 'אור גדול' להגדול ממינסק על המשניות (שבת פ"א מ"י) חולק על המנ"ח, כי באמת יש להבין מדוע  "כל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לא כלום הוא", הלא אם נחשב חלק זה של הבשר מבושל או צלי, איזה חיסרון יש כאן במה שרק מצד אחד מבושל או צלי, הלא הצד שהוא מבושל וצלי ראוי לאכילה. אלא ודאי דלענין מלאכת מבשל בשבת האיסור הוא מצד פעולת הבישול מצד המבשל, ומעיקר הדין היה ראוי להיות שמצד פעולת הבישול יחשב בישול רק בנתבשל כל צרכו, אלא שמאחר שהמבשל רוצה בבישול של מאכל בן דרוסאי, שראוי לאכילה במקצת, מחשבתו משויא ליה למלאכה, ולכן צריך להיות בישול משני צדדים, כי אין אדם מחשיב מאכל להיות מבושל כשאינו מבושל משני הצדדים, וכפי שגילה מחשבתו אין כאן פעולת בישול, ובכן דין זה נאמר רק במלאכת מבשל בשבת, שהאיסור הוא מצד הפעולה, אכן לענין איסור נא באכילת פסח, איסור זה הוא מצד הבשר, שאם לא נצלה כל צרכו אסור לאכלו, ואם הבשר נחשב נצלה כל צרכו, כגון דאי נימא כסברת המנ"ח שבנצלה כמאכל בן דרוסאי נחשב נצלה כל צרכו, הרי אם יאכל חלק זה של הבשר שנצלה כמאכל בן דרוסאי שפיר יצא ידי חובת אכילת פסח, ואכן אם יאכל צד שני של הבשר, שפיר עבר על איסור נא, אולם כשאוכלים הצד שנצלה, מדוע יחשב כמי שאכל בשר שלא נצלה כל צרכו, הלא חלק זה נצלה כל צרכו.

כן יש להביא דברי ה'קרן אורה' בסוגיין (נו. ד"ה גמרא ומעשה שבת): "דבשלמא לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת, שיהיה המלאכה בשלימות, שפיר איכא למימר דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא, ולא חשיב בישול", ועעו"ש, הרי שזהו דין במלאכת שבת דווקא, וכן יש להביא מדברי ה'חמדת ישראל' (לבעל ה'כלי חמדה', מלאכת האופה אות ג ד"ה הן אמת): "נראה עיקר הסברא דבישול כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא אם הוא מצד אחד, היינו משום שאין זה דרך בישול וצלי, ודרך הצולה בשר להיות נצלה עכ"פ לגמרי כמאכל בן דרוסאי, או שיהיה נצלה יפה יפה עכ"פ כגרוגרת ממנו", ומובן שסברא זו שייכת רק לענין מלאכת שבת, אחרי שמלאכה אינה חשובה מלאכה כי אם כשנעשית כדרכה, אולם מצד אכילת הבשר שפיר נחשב כשאכל בשר שנצלה כל צרכו, והגם שלא אכל רק חלק של הבשר שנצלה כמאכל בן דרוסאי (ע"ע ב'אבן האזל' הל' שבת פכ"ב ה"ח; 'שביתת שבת' מבשל, באר רחובות סקנ"ט).

חקירה זו מצאנו גם בחידושי הגרי"ז בסוגייתנו, וז"ל: "ויש לחקור בטעמא דהך מילתא, אי טעמא הוא משום דצליית כמאכל בן דרוסאי חשיבא נצלה דוקא היכא דניצלה משני הצדדים, אבל מצד אחד עוד לא חשיב נצלה, או אפשר דזהו לדין מלאכת שבת דבצליית כשיעור מאכל בן דרוסאי חייב היכא דנצלה משני צדדים דוקא, אבל בעצם מעשה הצליה אין נפק"מ אם נצלה מצד אחד או משני צדדים", ועי"ש שמוכיח בדברי הרמב"ם שהוא שיעור במלאכת צליה בשבת דווקא. והעולה מכל האמור, שדעת המנ"ח היא, שזה דין בעצם צליית ובישול הבשר, שאם הוא כמאכל בן דרוסאי ואינו משני הצדדים אינו נחשב צלי ומבושל כלל, ולכן כלל את זה באיסור נא, והגם שיאכל צד הבשר הראוי לאכילה.