תודעת עוני ועושר בקיום מצוות

הרב דב קדרון

מנחות סז ע"ב

מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה, כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר.

הרמב"ם (מעשר ג,ו) פוסק שמותר לכתחילה להערים באופן הכנסת התבואה לבית כדי לפטור אותה מחיוב הפרשת מעשרות.

ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק ויקרא לחג הפסח) מסביר על פי מה שאומרים בשם הבעש"ט זצ"ל: "ה' צלך", כמו שהצל עושה כפי פעולת האדם, כן ה' יתברך מתלבש כפי פעולתנו. יש מצוות שנתן לנו הקב"ה בתורה שקיומן הוא מתוך תודעה של עושר והרחבה, ויש מצוות שקיומן מתוך תודעת עוני וצמצום.

בחג הפסח המצווה היא: "שבעת ימים תאכל מצות לחם עוני", כידוע, כי בלילה הראשון של פסח באה ההארה העליונה בתוך לבות בני ישראל בלי שום התעוררות מצידם, כמו שנאמר (יחזקאל טז,ז): "ואת ערום ועריה", ובחמלת ה' עליהם הופיעה הארה לתוך לבם והוציאם משם, לכן נצטווינו לאכול מצות לחם עוני, כי בני ישראל היו עניים מהאור מצדם, ולכן (פסחים ל,א) חמץ בפסח אסור במשהו, כי לעומת העוני של ישראל, כביכול נתלבש הקב"ה בלבוש של עניות, ועני מקפיד אפילו על כלשהו.

לעומת זאת לגבי הפרשת מעשרות אמרו (תענית ט,א): "עשר בשביל שתתעשר", כי על ידי זה ה' יתברך מתלבש כביכול בלבוש של עשירות ומשפיע עשירות, ועשיר אין מקפיד, ולכן מותר לאדם להערים על תבואתו, ומערימים על המעשרות, כי אז ה' יתברך בלבוש עשירות ואין דרך עשיר להקפיד בזה.