|
לא כל הנוצץ אכן נוצץ / רפי זברגרמנחות צו ע''ב - צז ע''א
הקדמהמדבריו של רבי יוחנן בדף הקודם, הבינה הגמרא (שם) כי הוא סובר ששולחן שהיה במשכן/מקדש מקבל טומאה. על כך הקשתה הגמרא שם, והרי השולחן הינו ''כלי עץ העשוי לנחת'' (קבוע) וכידוע, כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה. הגמרא ענתה כי השולחן אינו קבוע במקומו והוא גם מיטלטל (ולכן אינו מוגדר ''כלי עץ העשוי לנחת''), וכראיה לכך שהשולחן לא היה קבוע ציטטה הגמרא את דברי ריש לקיש: דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב: וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה' (ויקרא כ''ד, ו') , טהור - מכלל דאיכא טמא, אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים, ומראין בו לחם ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום. ריש לקיש מסיק מהפסוק בפרשת אמר, המציין כי השולחן היה טהור, שיש טומאה וטהרה בשולחן. כיוון שהיו מגביהים את השולחן כדי שיראוהו עולי הרגלים, ומראים להם את ''חיבתו של הקדוש ברוך'', כלומר שהוא מיטלטל ואינו קבוע, ולכן גם יכול לקבל טומאה. דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים - סילוקו כסידורו שנאמר (שמואל א', כ''א): וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה' לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ החיבה היתה בכך שכל זמן שהיה הלחם מונח על השולחן במשך שבוע שלם (עד שהורידוהו הכוהנים ואכלוהו) נשאר חם כאילו שהוציאו אותו מהתנור באותו רגע.
הנושאבשלהי הדף הקודם הקשתה הגמרא על ריש לקיש, הסובר כאמור שהשולחן אינו קבוע ולכן הוא מקבל טומאה, ממשנה במסכת כלים (כ''ב, א'). שם למדנו כי הגדרת כלי ניתנת על פי הציפוי שלו. ומכיוון שכך, גם השולחן שהיה מצופה זהב, אינו מוגדר בכלל ככלי עץ, אלא כלי מתכת (זהב) ולכן הוא מקבל טומאה. לאור זאת אין צורך להגיע למסקנה שהגיע ריש לקיש כי הגביהו את השולחן, ורק בגלל זה אינו מוגדר ככלי עץ העשוי לנחת. וכי תימא כאן בציפוי עומד, כאן בציפוי שאינו עומד מנסה הגמרא לדחות את הקושיא, ולחלק בין ציפוי הקבוע במסמרים או לא. שואלת הגמרא, אולי המשנה במסכת כלים עוסקת בציפוי קבוע, על פיו מחשיבים את הכלי, ואילו הציפוי של השולחן בזהב אינו קבוע, ולכן ציפוי כזה לא ייחשב. הגמרא דוחה את הדחיה מכוח דעת רבי יוחנן שענה לריש לקיש ואמר כי גם ציפוי שאינו קבוע נחשב ציפוי. אם כן חוזרת הקושיא על ריש לקיש למקומה. וכי תימא עצי שיטים חשיבי ולא בטלי חוזרת הגמרא ומסבירה הסבר אחר בשיטת ריש לקיש, וקובעת כי עצי שיטים מהם נעשה השולחן וכלים נוספים, היה בעל ערך רב, לכן, אומרת הגמרא כי במקרה זה לא מחשיבים את הכלי לפי הציפוי. ממילא חוזרת הגמרא להעמדה שהשולחן היה כלי עץ שאינו עשוי לנחת, על פי הסברו של ריש לקיש בהקדמה. שאני שולחן דרחמנא קרייה עץ, שנאמר: הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' (יחזקאל מ''א, כ''ב).
מהו המסר?למדנו היום כי השולחן נקרא עץ, למרות היותו מצופה זהב טהור. זאת כיוון שנעשה מעצי שיטים החשובים, או בגלל שהתורה פשוט מכנה אותו ''עץ''. משמע: לא כל זהב הוא ''משהו'', פעמים אפילו עצים חשובים ממנו.. זהב הינה מתכת יקרה ומרשימה מאוד, שכן ''העולם'' מכבד מאוד את הזהב, ולמרות זאת למדנו היום כי לפעמים העץ הפנימי חשוב יותר, וכל הכלי נקרא על שם העץ ולא על פי הזהב המרשים. אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּו (אבות, ד', כ')
המאמר לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו). |