התחתון מכין לעליון / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

נידה מח ע"א

מפני שאמרו, אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון, אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון.

לפעמים עבודת השם יכולה להיות מלווה בתסכול. מנסים להתגבר על היצר, אבל מגלים שגם אחרי שנים של מלחמה, הוא לא מרפה, וממשיך במלא העוצמה להכות בנו. מה אפשר לומר לעצמנו ברגעים כאלו?

תשובה יסודית מאין כמותה לשאלת חיים זו, אומר רבי דובער, 'האדמו"ר האמצעי' מליובאוויטש (אור התורה, נביאים וכתובים, א, עמ' תט - תי), על בסיס פירוש פנימי שהוא נותן לדברי המשנה הללו.

ישנם שני סוגים כלליים של עבודה בעבודת ה':

'איתכפיא' - זוהי עבודת הכפיה. אדם שכופה על עצמו שלא לעשות מה שהוא רוצה. במסגרת זו כמובן, נכנסת ההתגברות על עשיית העברות, אבל לא רק, משום שכל הימנעות ממגע עם החומר והעולם הגשמי, נכנסת בתוך הגדרה זו.

עבודת האיתכפיא איננה קלה, משום שהיא מגיעה לאדם ממקום שבו יש לו משיכה לחומר ולגשם, ולמרות שהוא חש את המשיכה אליהם, הוא גובר וכופה על עצמו שלא ללכת אחרי ההבל.

לכן עבודה זו נקראת בשם עבודת ה'תחתון', משום שבכל רגע היא מדגישה לאדם כמה שהוא עוד מחובר למטה, ועד כמה שהוא עוד לא נעשה מזוכך כמלאך עליון.

לעומת העבודה הזו, ישנה עבודה נוספת - 'אתהפכא', שבמסגרתה האדם כבר הפך את רצונותיו לטוב, הוא לא תאב לחומר ולגשם, וכל מעייניו נתונים למקום אחד - ביטול לאלוקים. במובנים רבים אדם שמגיע למקום כזה בעבודת השם, יכול לקרוא על עצמו את הפסוק (במדבר יח, ז) "עבודת מתנה אתן את כהונתכם", משום שזוהי מתנה יוצאת מן הכלל, לחיות בתוך עולם החומר ללא שהחומר מדבר אל האדם ומפריע לו בהחיבור עם הקדוש ברוך הוא.

לא פעם אנחנו חולמים בהקיץ - מחכים ליום שבו נוכל לעבוד את השם ב'אתהפכא' גמורה, ומתוסכלים מכך שזה עוד לא הגיע. לכן לאותם חולמים מגיעה המשנה הזו במסר ברור.

"אפשר לתחתון לבוא עד שלא בא העליון" - העבודה ה'תחתונה', הנמוכה וזו שעוסקת בחושך ובהסתר הפנים, יכולה להתבצע כל חייו של אדם, ללא שיטעם ולו פעם אחת מטעמה של העבודה העליונה, משום שכפי הנראה חומר גופו עוד לא הזדכך מספיק.

אולם "אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון" - לא ייתכן שאדם יגיע לכדי עבודה עליונה, כמו זו של 'אתהפכא' מבלי שקדמה לה עבודת השם סיזיפית וקשה של אתכפיא במשך שנים ארוכות שריפו את קרקע הגוף הקשה, והכינו אותו לקליטת זרעי האלוקות של האתהפכא.