|
יחס של כבוד (גם לרשעים) / רפי זברגרמנחות צח ע''א
הקדמהלמדנו במשנה בדף צ''ו מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה על מידות השולחן ולחם הפנים. הגמרא בדף צ''ז תולה מחלוקת זו במחלוקת תנאים אחרת במסכת כלים (י''ז, י'): לדעת רבי מאיר כל האמות שמדדו במקדש היו בינוניות בנות ששה טפחים, מלבד האמות של מזבח הזהב והקרן, הסובב והיסוד של מזבח הנחושת. רבי יהודה חולק וסובר כי היה הבדל בין מדידות הבנין (דברים קבועים) לבין הכלים. הבניין נמדד באמת בת ששה טפחים, וכל הכלים נמדד באמת בת חמשה טפחים. נפקא מינה בין השיטות הוא למשל בשולחן, שלפי רבי מאיר נמדד באמה בת ששה טפחים, ולפי רבי יהודה באמה בת חמשה טפחים. בדף צ''ח. מובאת דעת רבי יוחנן המתארת את האמה הבינונית בדעתו של רבי מאיר במשנה לעיל: וכמה אמה בינונית? אמר רבי יוחנן: ששה טפחים. זהו מקור הדין לאמור לעיל כי אמה בינונית של רבי מאיר היא ששה טפחים. אמר רבי יוסי בר אבין, אף אנן נמי תנינא: רבי מאיר אומר: השלחן ארכו שנים עשר, ורחבו ששה מידות השולחן בתורה הם אמתים אורכו ואמה רוחבו. ומכך שרבי מאיר פוסק במשנה כי אורך השולחן שנים עשר טפחים ורוחבו ששה, ומכך שהוא סובר שכל אמות במקדש בינוניות מגיעה הגמרא למסקנה כי אמה בינונית הינה באורך ששה טפחים. מכלל דהויא אמה דנפישא מינה? הסברנו בדעת רבי מאיר, כי אמה בינונית היא ששה טפחים, משמע שיש אמות גדולות יותר. האם ייתכן, שואלת הגמרא? אין, והא תנן: שתי אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית, ואחת על קרן מזרחית דרומית. שעל קרן מזרחית צפונית - יתירה על של משה חצי אצבע, שעל קרן מזרחית דרומית - היתה יתירה עליה חצי אצבע, נמצאת יתירה על של משה אצבע. עונה הגמרא כי אמנם כן, ומוכיחה זאת ממשנה במסכת כלים (י''ז, ט'). שם למדנו כי על חדר שהיה על שער מזרחי של העזרה היתה מצוירת תבנית של שושן הבירה, ובתוך החדר היו שתי אמות. בצד צפון מזרח החדר - אמה בת ששה טפחים וחצי אצבע (חצי אצבע גדולה מאמת משה רבנו שהייתה באורך ששה טפחים), ובצד דרום מזרח - אמה נוספת באורך ששה אמות ואצבע (אצבע גדולה מאמת משה רבנו). ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה? כדי שיהו האומנין נוטלין בקטנה, ומחזירין בגדולה - כדי שלא יבואו לידי מעילה. מסיימת המשנה ומסבירה את הצורך באמות גדולות מאמת משה – כדי שהאומנים בהקמת ובתחזוקת המקדש לא יעברו על איסור מעילה. לכן קבעו כי הם יצטרכו לספק סחורה של אמות גדולות, למרות שהחוזה עמם היה על ''אמות משה''. ותרתי למה לי? חדא לכספא ודהבא, וחדא לבניינא. גמרתנו מקשה על הצורך בשתי אמות גדולות, ומסבירה כי הקטנה שבהם (ששה טפחים וחצי אצבע) עבור אומנים שיצרו יצירות מכסף וזהב. כדי לא לגרום להם להפסד גדול, הם הביאו בפועל יצירות לפי אמה וחצי אצבע. לעומתם, שאר האומנים נתנו בפועל לפי אמה הגדולה יותר (ששה טפחים ואצבע), כיוון שאצלם ההפסד לא גדול כל כך.
הנושאתנן התם: שער המזרח עליו שושן הבירה צורה, מאי טעמא? לאחר שציטטנו את המשנה במסכת כלים על החדר עם ציור של שושן הבירה, שואלת הגמרא מדוע ציירו ציור זה? רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר: כדי שידעו מהיכן באו, וחד אמר: כדי שתהא אימת מלכות עליהן. מחלוקת רב חסדא ורב יצחק בן אבדימי. אחד מהם הסביר כי מטרת הציור שייזכרו בני ישראל מהיכן הם הגיעו לארץ, ויודו למלכות פרס (כורש) אשר נתנה להם רשות ואישור לעלות ארצה. והחכם השני מסביר כי הציור יגרום לעם מי הוא המולך באותה תקופה כדי שלא ימרדו במלכות. אמר רבי ינאי: לעולם תהא אימת מלכות עליך, שנאמר (שמות י''א, ח'): וְיָרְדוּ כׇל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה בׇּחֳרִי אָף, ואילו לדידיה לא קא אמר ליה. ממשיכה הגמרא לעסוק באימת המלכות ומצטטת את דברי רבי ינאי שלמד מדברי משה אל פרעה, באזהרתו לקראת מכת בכורות. כאשר משה מנבא כי לאחר מותם של כל בכורי מצרים כולל בכורי בהמתם, ולכך שלבני ישראל ''לא יחרץ כלב לשונו'', יבואו עבדי פרעה להשתחוות למשה ולהתחנן כי בני ישראל יצאו מיד ממצרים. משה הזכיר רק את עבדי פרעה שיבואו למשה, ולא הזכיר כי גם פרעה בעצמו יבוא למשה להתחנן שבני ישראל יצאו, כפי שאמנם קרה בפועל (י''ב, ל'). סיבה לכך, משום ''אימת (כבוד) מלכות''. רבי יוחנן אמר מהכא, שנאמר (מלכים א' י''ח, מ''ו): וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מׇתְנָיו וַיָּרׇץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה. רבי יוחנן למד עיקרון ''אימת מלכות'', מהתנהגותו של אליהו הנביא כלפי אחאב הרשע. לאחר נס הגדול בהר הכרמל, ירדו גשמים עזים ואליהו הציע לאחאב לחזור לביתו. כאשר אחאב לבדו לביתו, הצטרף אליו אליהו משום כבוד מלכות, כדי "שמלך לא ילך יחידי''.
מהו המסר?
המאמר לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו). |