לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ
כתובות מח ע"א
"רבי אליעזר בן יעקב אומר: שארה כסותה - לפום שארה תן כסותה, שלא יתן לה לא של ילדה לזקינה ולא של זקינה לילדה; כסותה ועונתה - לפום עונתה תן כסותה".
הכיצד לרבי אליעזר בן יעקב כל מצוַת שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע אינו אלא לכסות, וכי בגד חשוב ממזונות ועונה? והלא קי"ל כרב יהודה במסכת בבא בתרא דף ט ע"א דאמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות. ועונה חשובה עוד יותר שהרי שיעור מדיר מתשמיש הוא שבת (כתובות סא ע"ב) ואילו ממזונות שיעורו ל' יום (כתובות ע ע"א).
אלא שעיקר מצוַת לֹא יִגְרָע היא שיקיים כל ימיו את מצוַת (דברים כד, ה) וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח, וניכרת בסימנה בכסות כדברי רבי יהודה במסכת פסחים דף קט ע"א: "תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין".
ובזה תתפרש תפילת יעקב אבינו בדרכו לחרן (בראשית כח, כ - כא) וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם. וכי אפשר שעבד יתפלל להצלחת זווגו של אחר בדרכו להביאו: (בראשית כד, יב) הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם, ואילו ישראל לא יתפלל בדרכו להביא את זווגו שלו? אפשר שאביו יצא לשוח בשדה והתפלל על זווגו לאחר ששב מלהביא את זווג אביו, ויעקב לא יתפלל כאביו ביוצאו להביא את זווגו שלו?
אלא שאין לֶחֶם לֶאֱכֹל אלא אשה, ככתוב (בראשית לט, ו) וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל, ולהלן הוא אומר (ט) וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ. ואומר (שמות ב, כ – כא) קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה. וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ - שאזכה לקיים מצוַת (שמות כא, י) לֹא יִגְרָע, כדברי רבי אליעזר בן יעקב. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם - שיתקיימו בי דברי רבא בר עולא (יבמות דף סב ע"ב) כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שלום דכתיב: (איוב ה, כד) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא.
