עוד עלייה ועוד עלייה.. / רפי זברגר

מנחות צט ע''א

הקדמה

במשנה בדף צ''ו למדנו על מחלוקת תנאים במידות שולחן לחם הפנים במקדש:

השולחן ארכו עשרה ורחבו חמשה ... דברי רבי יהודה, ר' מאיר אומר: השלחן ארכו שנים עשר ורוחבו ששה.

התורה כזכור קבעה את מידות השולחן (שמות כ''ה, כ''ג):
 וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אׇרְכּוֹ וְאַמָּה רׇחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

מחלוקת התנאים לגבי אורך אמה, האם חמישה טפחים לדעת רבי יהודה, ולכן אורכו עשרה טפחים ורוחבו חמשה טפחים, או ששה טפחים לדעת רבי מאיר, ולכן אורכו שנים עשר טפחים ורוחבו ששה טפחים.

במשכן היה שולחן אחד בלבד, אך במקדש היו יותר כפי המצוין בברייתא המצוטטת בדף צ''ח:

תנו רבנן: עשרה שולחנות עשה שלמה המלך, שנאמר (דברי הימים ב', ד', ח'): וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה, וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול וַיַּעַשׂ מִזְרְקֵי זָהָב מֵאָה
רבינו בחיי על התורה מסביר כי זו הייתה קבלה ממשה רבינו על החיוב לשים במקדש עשרה שולחנות.

הברייתא מתייחסת לפסוק המצוטט ודנה על אופן הנחת חמשה שולחנות מימין וחמשה שולחנות משמאל:

ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח, אם כן מצינו ששולחן בדרום, והתורה אמרה (שמות כ''ו, ל''ה): וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן

הגמרא דוחה את האפשרות שהיו חמשה שולחנות מימין לפתח ההיכל, וחמשה משמאלו, שהרי לפי זה יצא שהיו שולחנות בצד דרום של ההיכל בניגוד לפסוק המצוטט מפרשת תרומה, המלמד כי יש לשים את השולחן/ות בצפון ההיכל.

אלא: של משה באמצע, חמשה מימינו וחמשה משמאלו.

ומכאן מגיעה הברייתא למסקנה כי השולחן שהוצב במשכן, המכונה ''שולחן של משה'' היה מוצב גם במקדש. לאור זאת  הפסוק בדברי הימים מוסבר באופן הבא: חמשה שולחנות היו מימין שולחן של משה, וחמשה משמאלו של שלחן משה.

הנושא

לאחר שלמדנו כי במקדש היו בעצם אחד עשר שולחנות, הברייתא המצוטטת בעמוד א' מציינת שלש דעות תנאים, על אילו שולחנות הניחו את לחם הפנים.

• תנא קמא: הניחו את לחם הפנים רק על שולחנו של משה.
• רבי אלעזר בן שמוע: הניחו את לחם הפנים על כל השולחנות. מקור: "את השולחנות ועליהם לחם הפנים" (דברי הימים ב, ד', י''ט).
• רבי יוסי בן יהודה סובר בעיקרון כתנא קמא, שהניחו את לחם הפנים רק על שולחנו של משה, אך מציין כי היו עוד "שולחנות עזר''. מסקנתו נובעת מהפסוק שממנו הוכיח רבי אלעזר בן שמוע את דעתו:

אלא מה אני מקיים "ואת השלחנות אשר עליהם"?    לחם הפנים זהב - אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש, שנים שהיו באולם מבפנים לפתח הבית, אחד של כסף ואחד של זהב. על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו - שמעלין בקודש ולא מורידין. אחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד.

על פתח ההיכל היו שני שולחנות, אחד עשוי מזהב והשני עשוי מכסף. בעת כניסת הכהן עם לחם הפנים להיכל, הניח את הלחם על שולחן כסף כדי לנוח (רש''י). בעת יציאת הכהן מן ההיכל הניח את הלחם על שולחן הזהב, עד שהקטירו את הבזיכין, ואז יצא עם הלחם.

השולחן הראשון היה עשוי מכסף והשני מזהב כדי לקיים את הכלל ''מעלין בקודש ואין מורידין''. שכן, בתחילה הניחו על שולחן כסף, ולאחר מכן הניחו על שולחן הזהב (של משה), וכדי שלא "להוריד בדרגה" מזהב לכסף, הניחו ביציאה גם על שולחן של זהב.    הגמרא בהמשך מוכיחה מפסוקים את שני חלקי הכלל: מעלין בקודש, ואין מורידין.

להלן מספר דוגמאות המובאות ברחבי הש''ס ליישום כלל זה:

1. יש להקדים את הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש, שכן תפילין של ראש חשובים יותר ומעלין בקודש.
2. טעמם של בית הלל בהדלקת נרות חנוכה, מנר אחד ביום הראשון עד שמונה נרות ביום השמיני – מעלין בקודש.
3. רבי אלעזר בן עזריה מונה לנשיא במקום רבן גמליאל שהודח. לאחר שהחזירו את רבן גמליאל לנשיאותו, לא הורידו את רבי אלעזר מדרגתו של כהן גדול, שכן אין מורידין בקודש.
4. בהלכות תפילין ( סימן כ"ה, סעיף א') נפסק כי יש להקדים ולהתעטף בטלית לפני הנחת תפילין מכוח הכלל שלנו, שהרי תפילין חשוב מטלית. על כך כתב משנה ברורה הסבר נאה בפירושו באור הלכה:            על האדם קאי, שצריך לילך מדרגא לדרגא ולהתעלות בקדושה. כי מתחלה הוא רק מכסה את עצמו בכיסוי של מצוה, וע"י התפילין הוא מקשר את עצמו בקשר היחוד והקדושה.             חפץ חיים קובע כי הכלל של מעלין בקודש חל גם על האדם עצמו. שכן, יש להשתדל לעלות ולעלות בקדושה עם הזמן, וכל יום מחדש. שהרי טלית אינה אלא ''כיסוי של מצוה'', והתפילין מקשרים אותנו בקשר של               "יחוד וקדושה" לתורה ולקב''ה.

מהו המסר?

הסברו הנאה של החפץ חיים מלמד אותנו כלל חשוב בחיים: כל הזמן לנסות ולהתקדם. לחשוב על עוד עליה, ועוד עליה כל הזמן. הדברים הטובים שעשינו אמש, מהווים בסיס לדברים היותר טובים שנעשה היום, וכן הלאה על זה הדרך. 

המאמר לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו).
איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]