|
אדם מיוחד / רפי זברגרמנחות קד ע''ב-קה ע''א
הקדמההמשנה הפותחת את פרק שלושה עשר עוסקת באדם שנדר מנחה אך לא פירש בדיוק למה כוונתו, אם לגבי כמות הסולת במנחה, ואם לגבי סוג המנחה. נלמד את חצייה הראשון של המשנה: הרי עלי עשרון - יביא אחד הנודר להביא עישרון, אנו מניחים כי כוונתו לעישרון אחד, כיוון שאמר בלשון יחיד. עשרונות - יביא שנים הנודר להביא עשרונות בלשון רבים, מחויב להביא שני עשרונים, שהרי ''מיעוט רבים שניים''. פירשתי ואיני יודע מה פירשתי - יביא ששים עשרון. אם הנודר זוכר שהוא פירש את גודל המנחה, אך אינו זוכר איזה גודל הוא אמר, עליו להביא את המנחה המכסימלית של שישים עשרונים. זו מוגדרת כמות מכסימלית כיוון שמעבר לכך השמן לא נבלל היטב ולכן אין להביא כמות גדולה מזו. מוסיף רש''י כי הוא חייב לומר בעת ההקרבה, כי כמות שהוא פירש יהיה מנחה, ושאר הסולת (שישים סאים פחות הכמות שפירש) יהיה קרבן מנחת נדבה, כך לא יגרום להבאת חולין לעזרה. הרי עלי מנחה - יביא איזו שירצה. רבי יהודה אומר: יביא מנחת הסולת, שהיא מיוחדת שבמנחות. הנודר ואומר כי יביא מנחה ללא פירוט כמות וסוג (ישנם חמשה סוגי מנחות: סולת, מנחת, מרחשת, מאפה תנור חלות או רקיקים) באנו למחלוקת תנאים: תנא קמא פוסק שיביא איזה מנחה שירצה. ורבי יהודה פוסק שיביא סולת שהיא ''מיוחדת שבמנחות''. הגמרא תסביר זאת ונתייחס לכך בגוף המאמר.
הנושאבשלהי דף ק''ד ובתחילת הדף שלנו דנה הגמרא משמעות "מנחת סולת שהיא מיוחדת שבמנחות" בדעת רבי יהודה: תנא: הואיל ופתח בו הכתוב תחלה הברייתא מסבירה כי מנחת סולת היא המנחה המיוחדת בדברי רבי יהודה, כיוון שבפרק המנחות של פרשת ויקרא (פרק ב') מנחת סולת מוזכרת ראשונה. אלא מעתה, האומר הרי עלי עולה - יביא בן בקר הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, מן הצאן - יביא כבש הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, מן העוף - יביא תורים הואיל ופתח בו הכתוב תחלה, נצטט מספר פסוקים מפרק א' בפרשת ויקרא: פסוק י': וְאִם מִן הַצֹּאן קׇרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ... פסוק י''ד: וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קׇרְבָּנוֹ לַה' וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קׇרְבָּנוֹ לפי העיקרון של הברייתא שבספק כוונת הנודר מביאים את הכתוב ראשון בתורה, בספק עולה צריך להביא בקר, בספק צאן צריך להביא כבש, ובספק עוף צריך להביא תור. אבל זה סותר את המשתמע מהמשנה הבאה: אלמה תנן: הרי עלי עולה - יביא כבש, רבי אלעזר בן עזריה אומר: תור או בן יונה, ולא פליג רבי יהודה! מחלוקת תנאים לגבי אדם שנדר עולה מבלי לפרט את סוגה. תנא קמא פוסק שיביא כבש, רבי אלעזר בן עזריה פוסק שיביא עוף (תור או בן יונה), אך רבי יהודה לא חלק במשנה שם כמו במשנתנו, ולא פסק שם כי יש להביא בקר, כיוון שנכתב ראשון בקרבנות עולה. לאור זאת דוחים לכאורה את הסבר שלמדנו בברייתא לעיל. אלא מאי מיוחדת שבמנחות? דלית ליה שם לווי. אלא מסבירה הגמרא את דעת רבי יהודה במשנתנו באופן אחר. יש להביא סולת בנודר סתם מנחה, כיוון שרק מנחת סולת מבין חמשת סוגי המנחות הינה מנחה ''ללא שם לוואי'' בתורה. בשאר המנחות, הסוג שלהן מוגדר בשמן: מחבת, מרחשת, מאפה תנור (חלות ורקיקין). והא תנא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה קאמר? מקשה הגמרא, כיצד ניתן לומר הסבר אחר לגמרי מזה הכתוב במפורש בברייתא שצוטטה לעיל: "הואיל ופתח בו תחילה". הכי קאמר: איזהו מנחה מיוחדת שבמנחות דלית ליה שם לווי? זו שפתח בו הכתוב תחלה. עונה הגמרא כי הגדרת ''מנחה מיוחדת'' היא באמת המנחה שאין לה שם לוואי. וכוונת הברייתא רק לומר כי המנחה שאין לה שם לוואי, היא המנחה המוזכרת ראשונה בפרק המנחות בתורה. פשיטא, מנחת הסולת קאמר! שוב מקשה הגמרא, מה הברייתא מוסיפה לנו, הרי רבי יהודה אמר במפורש במשנתנו כי כוונתו למנחת סולת, ומה מחדשת הברייתא בציון העובדה שמנחת הסולת כתובה ראשונה בפרק המנחות? סימנא בעלמא: עונה הגמרא כי באמת אין חידוש בדברי הברייתא, אלא מציינת רק סימן למי ששכח את פסקו של רבי יהודה המפורש, וכך יכול להיזכר בסימן של הברייתא, כי מדובר במנחה הכתובה ראשונה בתורה (יעיין בתורה "ויגלה" כי מדובר במנחת סולת).
מהו המסר?למדנו היום כי מנחה מיוחדת היא זו שאין לה שם לוואי. נלמד מכך גם מסר לחיינו: אדם המציג את עצמו ללא שמות וכינויים נוספים, אלא כמו שהוא, הוא ''האדם המיוחד''. אדם שמוציא לפועל את כל יכולותיו, כוחותיו, ומרצו, ללא ''פוזות'' מיותרות, ללא צלצולים ורעשים מיותרים, אדם הפועל, עושה ומקדם דברים – הוא אכן ''אדם מיוחד''.
המאמר לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו). |