כפרה בקרבן תודה / מנחות דף פ

לשון "כפרה" במנחות עט ע"ב–פ ע"א איננה מלמדת שלחמי התודה הם ה"מכפרים", אלא מסמנת את הרגע שבו הבעלים כבר יצא ידי חובת תודתו באחת הבהמות. כך פירש רש"י שם: "לאחר שנתכפר באחת מהן"; ובפ ע"א הוא מנסח את היסוד כך: "אדם מתכפר בשבח הקדש", כלומר גם בוולד/תחליף מסוים אפשר לצאת ידי החובה. ממילא, לפני הכפרה הבהמה שיכולה לשמש כתודה עיקרית טעונה לחם; לאחר שכבר הושגה הכפרה, האחרות נעשות מותר תודה ואינן טעונות לחם. זה כבר מראה שה"כפרה" שייכת לקרבן התודה עצמו, והלחם נגרר אחר הקרבן העיקרי.

מכאן לשאלה על מה מכפרת התודה. בניגוד לחטאת ואשם, אין במקורות היסוד של תודה עוון מוגדר שעליו היא באה. רש"י על ויקרא ז, יב מגדיר אותה: "אם על דבר הודאה, על נס שנעשה לו", ומקשר זאת לפסוק בתהלים קז: "ויזבחו זבחי תודה"; הגמרא בברכות נד ע"ב מנסחת את ארבעת המצבים הקלאסיים: יורדי הים, הולכי מדברות, חולה שנתרפא וחבוש שיצא. לכן בתודה "כפרה" איננה כפרת־חטא במובן הצר, אלא תיקון של מצב־החיים שנפתח בין אדם לקב"ה אחרי הצלה: חוב הודאה, קיום נדר, והשבת החיים שהיו תלויים על בלימה אל מסלול של יחס מתוקן.

ספר יונה פרק ב מחדד זאת מאוד. יונה, מתוך מעי הדג, אומר: "ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה, ישועתה לה'". רש"י שם מפרש: "נדרי שלמים ותודה אשלם", ומצודת דוד מדגיש: "תודה והודאה על הנס". ביונה התודה באה אחרי הצלה ממוות, אבל הסיפור כולו יושב גם על רקע של בריחה ושל שיבה. לכן שם מתברר היטב האופי הכפול של תודה: לא כפרה על חטא מוגדר כשל חטאת, אלא תיקון של קרע שנחשף בתוך הישועה עצמה — הודאה, קבלת ריבונות, ותשלום נדר לאחר הצלה. זהו תיקון של יחס, לא של "עוון מסוים" בלבד.

ההשוואה לעולה ולנזיר מחדדת את טווח המשמעים של "כפרה" בקרבנות שאינם חטאת ואשם. בעולה הגמרא בזבחים ז ע"א–ע"ב קושרת אותה לעשה, אבל רש"י מחדד: "עולה דורון היא" — אין זו כפרה ישירה על החטא עצמו, אלא ריצוי והקבלת פנים אחרי שהתשובה כבר פעלה. בנזיר, לעומת זאת, הפסוק אומר "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש", ור' אלעזר הקפר דורש: "שציער עצמו מן היין"; כלומר כאן הכפרה באה על חוסר איזון שנוצר דווקא מתוך פרישות. נמצא: בעולה הכפרה היא ריצוי; בנזיר — תיקון של פגם שנוצר במעשה הפרישות; ובתודה — השלמת יחס של הודאה אחרי ישועה. שלושתם משתמשים בלשון כפרה, אבל לא באותו מובן.

אפשר להוסיף שגם ביולדת נראית אותה התרחבות של מושג הכפרה: רשב"ם על ויקרא יב, ז מפרש "וטהרה — לאכול קדשים", ובכריתות כו ע"א נאמר לגבי יולדת: "לאישתרויי נפשה באכילת קדשים הוא ולא לכפרה" במובן של חטא אישי. כלומר גם שם "כפרה" יכולה לציין השלמה טקסית והיתר־מעמד, לאו דווקא מחילת עוון. זה מחזק את הקריאה שבתודה "כפרה" פירושה יציאה ממצב חסר אל מצב שלם לפני ה'.

לשאלה השנייה: אין לומר שהכפרה בתודה נעשית בלחם, ולכן לאחר שכבר נתכפר אין עוד חובת לחם. להפך. חז"ל מנסחים כלל: "אין כפרה אלא בדם". גם אם יש בקרבנות מרכיבים נלווים חשובים, מוקד הכפרה הוא עבודת הקרבן, ובעיקר מתן הדם. ממילא, גם בתודה נקודת הכפרה היא בקרבן הזבח, לא בלחם.

והסוגיות על תודה אומרות זאת כמעט במפורש. במנחות פ ע"א מבואר: "לחם התודה ... בא בגלל התודה ... ואין תודה באה בגלל לחם"; ובמנחות יד ע"ב–טו ע"א: "התודה מפגלת את הלחם ... והלחם אינו מפגל את התודה". הכיוון חד: הבהמה היא העיקר, והלחם נלווה אליה. לכן לאחר שכבר נתכפר באחת, שאר הבהמות אינן טעונות לחם — לא מפני שהלחם הוא מקום הכפרה, אלא מפני שכבר אין כאן עוד תודה עיקרית שהלחם צריך להיגרר אחריה.

יתר על כן, הגמרא במנחות מו ע"א–מז ע"ב ורש"י שם אומרים בפירוש שיש מקרים שבהם "תודה קרבה בלא לחם", משום שהתורה קראה לה גם שלמים. אילו הלחם היה מקום הכפרה, אי אפשר היה לומר שתודה כלשהי קרבה בלא לחם. עצם האפשרות הזאת מוכיחה שהלחם איננו ה"מכפר", אלא חובת־לוואי מהותית של צורת ההבאה השלמה.

מצד שני, אין להסיק שהלחם שולי או אופציונלי. במנחות פא ע"א–ע"ב ובתוספתא נאמר שהאומר "הרי עלי תודה" חייב להביא היא ולחמה, ואף האומר "הרי עלי תודה בלא לחם" כופין אותו להביא תודה ולחמה. ובבבא קמא יג ע"ב נאמר במפורש: "דלחם חיובא דבעלים הוא". כלומר הלחם הוא חיוב אמיתי, אבל חיוב של הבעלים הנספח לתודה; לא מקום הכפרה, אלא צורת ההודאה השלמה.

המסקנה המדויקת היא זו: בתודה הכפרה שייכת לזבח התודה עצמו, ואילו הלחם הוא צורת ההודאה המלאה של הבעלים. לכן לאחר שכבר נתכפר באחת אין עוד לחם לבהמות האחרות; לא מפני שהלחם עשה את הכפרה, אלא מפני שהכפרה כבר נעשתה, ושוב אין כאן תודה עיקרית שהלחם יובא בגללה. תודה מכפרת לא על חטא מסוים כבחטאת, אלא על מצב של ישועה המחייב הודאה, נדר וקשר מחודש עם ה'. עולה מכפרת כריצוי, נזיר מכפר על פגם שבפרישות, ותודה מכפרת כהשלמת יחס של הודאה אחרי הצלה.

להמשך השיחה עם המודל - לחצו כאן.