יותר קשה לצום או לאכול?

הרב דב קדרון

מנחות פ ע"א

העיקר של קורבן תודה הוא הקורבן עצמו, והלחם טפל אליו, כמו שפוסק הרמב"ם (פסולי המוקדשין יב,יא): "האומר הרי זו תודה והרי זה לחמה, אבד הלחם מביא לחם אחר, אבדה התודה אינו מביא תודה אחרת, מפני שהלחם בא בגלל התודה ואין התודה באה בגלל הלחם".

החוזה מלובלין זצ"ל (בספר זכרון זאת פרשת מצורע) מביא בשם הרב מניקלשבורג שיש בדברי חז"ל הללו רמז: 'לחם' - האכילה צריכה להיות 'בגלל תודה' – כדי שיוכל בכוח האכילה להודות להשם יתברך ולהתפלל לפניו. ולא 'תודה בגלל לחם' – שלא יתפלל או יברך רק בכדי שיוכל כבר לאכול.

כיוצא בזה כותב המהר"ל מפראג (נתיבות עולם נתיב העבודה פרק ב) שכאשר יתפלל אדם אל השם יתברך על צרכיו, לא תהיה כוונתו שייתן לו עושר וכבוד וכל הדברים אשר הוא צריך בשביל הנאת גופו, אלא שייתן לו השם יתברך מה שהוא מבקש כדי לעבוד את השם יתברך, ואם יבקש על חייו תהיה כוונתו רק שייתן לו השם יתברך חיים כדי שיעבוד אותו בתורה ובמצות. ואם מכוון להנאת גופו, דבר זה הוא תועבה לפני השם יתברך. עניין זה מובא גם להלכה (או"ח סימן רלא,א), וכותב המשנה ברורה (ס"ק ה) בשם החיי אדם שראה אנשי מעשה שקודם אכילה היו אומרים: הנני רוצה לאכול ולשתות כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת השם יתברך.

סיפר הרב פרופסור נחום רקובר שפעם, ביום תענית ציבור, שאל את הרב הנזיר (הרב דוד כהן זצ"ל) מה שלומו? הוא ענה לו: עד שאתה שואל איך אני מרגיש ביום צום, תשאל איך אני מרגיש ביום שבו אני אוכל...