ירושלים היא המרכז

הרב דב קדרון

מנחות פז ע"א

הנביא ישעיהו (סב,ו) אמר: "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם"

חז"ל דרשו (מנחות פז,א) שהכוונה היא למלאכים המזכירים את ירושלים תמיד לפני הקב"ה. לאורך שנות הגלות הארוכות, בזמן שירושלים חרבה, הם אומרים (תהלים קב,יד): "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן", או (תהלים קמז,ב): "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה'", ובזמן שירושלים בנויה הם אומרים (תהלים קלב,יג): "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ".

המהר"ל מפראג מסביר שעניינם של אותם מלאכים, השומרים המופקדים על ירושלים, נובע ממעלתה הגדולה של ירושלים, שבגללה חייבים להיות עליה שומרים כל הזמן, והיא מושגחת באופן מיוחד מהשם יתברך, כי ככל שדבר מסוים חשוב יותר כך יש יותר כוחות המתנגדים אליו, ולכן יש צורך בשמירה מיוחדת.

הוא מוסיף שהפסוק שנאמר על ידיהם (תהלים קמז,ב): "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס", מורה שיש קשר בין בניין ירושלים לקיבוץ הגלויות, כי בזכות כוחה ומעלתה של ירושלים יהיה קבוץ נדחי ישראל. זאת משום שירושלים נמצאת, מבחינה רוחנית, באמצע העולם, והנקודה שהיא באמצע תמיד גורמת לרכז ולקבץ את הכל.

בניין העיר ירושלים וקיבוץ הגלויות הם שני תהליכים השזורים זה בזה לבלי הפרד, אשרנו שזכינו לראות בדורנו את ההתקדמות הגדולה בשניהם, ואשרי מי שזוכה להיות שותף בקידום התהליכים המרכזיים הללו.