איזה חיבור נקרא "נר ישראל"?

הרב דב קדרון

מנחות פח ע"ב

בשני מקומות בש"ס נאמר שרבי יהודה הנשיא קרא לבנו, רבי שמעון, בתואר: "נר ישראל".

מקור התואר הזה בתנ"ך, כאשר דוד המלך ע"ה הסתכן במלחמה נגד הפלישתים, אחרי שהתעייף, נאמר (שמואל ב כא,יז): "אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל", ומסביר הרלב"ג שכל ישראל מושגחים בעבור דוד, וכאלו יכבה נרם אם ימות במלחמה.

בעל ספר עלי תמר (שבת ו,ט) כותב שבעצם כל אדם מישראל יש לו נשמה שנקראת "נר", כמו שכתוב (משלי כ,כז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם", אבל אינו "נר ישראל", אלא. נר פרטי. הוא מוסיף שבסליחות לערב יום הכפורים אומרים: "כבה נרו ואבד זכרו", ומפני זה מצוות כיבוד אב על הבנים להדליק נר נשמה ביום היארצייט, לרמוז שלא כבה נרו, כי הם ממשיכים בדרכו בתורה ויראת שמים, כי זכרו נשמר בנר המודלק לשמו.

בהקדמה לחיבור "מגן אברהם" על שולחן ערוך אורח חיים, כותב בן המחבר, ר' חיים זצ"ל, שאביו המחבר לא כתב הקדמה לספרו ולא קרא לו בשם, כי מגודל ענוותנותו היה חביב לו שיודפס הספר ולא יהיה שמו נקרא עליו. והוסיף ששמע מתלמידיו שכששאלו אותו מה יהיה שם הספר, השיב להם באקראי בעלמא: "נר ישראל", ראשי תיבות: "נר יפה של ר' אברהם הלוי". המהדורה הראשונה שיצאה לאור אכן נשאה שני שמות - שמו המקורי 'נר ישראל', והשם 'מגן אברהם' שבו נקרא הספר בידי המדפיסים לזכר המחבר. בסופו של דבר שם זה הוא שנתקבל.