|
יכול להיות גדול שטעה בעיקרי הדת?הרב דב קדרוןמנחות צב ע"ב
רש"י מפרש שרבי יהודה דרש פסוקים מסוימים כ"אסמכתא", כלומר רק כסימן ולא הייתה כוונתו ללימוד ממשי מאותם פסוקים. כיוצא בזה כותב הרמב"ם בהקדמתו למשנה שבכל מקום שאמרו בגמרא "קרא אסמכתא בעלמא" הכוונה היא שחכמים הסמיכו את העניין לפסוק כעין סימן כדי שישמרום ויזכרום,
לעומת זאת הריטב"א (ראש השנה טז,א) כותב:
כל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק, העיר הקדוש ברוך הוא שראוי לעשות כן אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת, ולא כדברי המפרשים האסמכתות שהוא כדרך סימן שנתנו חכמים ולא שכונת התורה לכך, ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר, שזו דעת מינות הוא.
האם הריטב"א התכוון לומר שדעת הרמב"ם ותוספות היא ח"ו דעת מינות?
בעל שו"ת קול מבשר (חלק ב סימן כב אות ה) כתב שתוספות מחלקים בין אסמכתא גמורה לבין אסמכתא חלושה, והוסיף (בסימן כא) שהריטב"א לא ראה את פירוש המשניות לרמב"ם וכוונתו הייתה לאבן עזרא.
אולם בעל שו"ת בני בנים (חלק ב - הערות סימן לד) סבור שיותר ראוי לומר שידע הריטב"א שזו דעת הרמב"ם, ומכל מקום כתב שזו דעת מינות, ואין זו פגיעה ברמב"ם עצמו, כי גם אם נמצא אצל תלמיד חכם מובהק מה שנדמה שהוא דבר מינות, אזי דוחים דבריו באותו ענין, כמובן, אבל אין מחזיקים אותו ככופר, כמו שמצינו בגמרא את דעתו של האמורא רב הלל שהיה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת, ואמר שאין משיח לישראל, ולא חשבוהו כופר, אלא כבדוהו. |