האמת היא כללית ולא פרטית

הרב דב קדרון

מנחות ק ע"א

במשנה מסופר על אנשי מקום מסוים שהיו אוכלים בשר נא, לא מבושל, והכהנים שבהם אכלו את הבשר של קורבן החטאת של יום הכפורים, אם חל ביום שישי, באופן זה, שהרי לא הייתה אפשרות לבשלו. הרש"ש מבין מתוך דברי תוספות (ד"ה ששונאין) שאותם כהנים לא קיימו בכך את מצוות אכילת הקורבן, כי למרות שהם היו רגילים לאכול בשר לא מבושל, והייתה להם קיבה חזקה, כפי שכותב הרמב"ם (בפירוש המשנה), עם זאת הגדרת "אכילה" אינה נקבעת לפי הרגליו של אדם זה או אחר, אלא לפי מה שמקובל בדרך כלל, וכיוון שרוב האנשים בעולם לא אוכלים בשר לא מבושל, אין אכילה כזו נחשבת "אכילה" בדיני התורה.

מכאן ניתן ללמוד שלושה עקרונות יסודיים:

א. האדם אינו ממציא אמת פרטית. העובדה שאדם התרגל לדרך מסוימת — אפילו אם היא טבעית לו ונוחה לו — אינה הופכת אותה לנכונה. ההרגל אינו סיבה לשנות הגדרה הלכתית, כשם שאכילת בשר נא אינה נעשית "אכילה" מפני שמישהו התרגל אליה, כי המציאות אינה מתכופפת בפני נטיותיו של היחיד.

ב. התורה היא שמגדירה את ההלכה וגם את המוסר. כשם שההלכה קובעת מהי "אכילה", כך גם התורה היא הקובעת מהו טוב ורע, מהו טהור ומהו טמא. האדם אינו בעל סמכות לשנות את ההגדרות האלו, אלא צריך להכיר בכך שהאמת האלוקית היא המקור.

ג. הרגש אינו מקור סמכות. גם אם דבר מסוים "מרגיש נכון", אין זאת אומרת שהוא אכן כך. עבודת האדם היא ליישר את עצמו לפי האמת, ולא לעצב את האמת לפי רצונו.