בשביל מה צריך פרנסה?

הרב דב קדרון

מנחות קא ע"ב

בגמרא נאמר שיש מצווה לפדות פרה אדומה אם נמצאה פרה אחרת, נאה הימנה. תוספות (שבועות טו,א ד"ה ללמדך) מקשים על כך: הרי הכלל הוא "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים", ואם כן, מדוע יש חשיבות ליופייה של הפרה? ומסבירים שיש, כמובן, חשיבות להידור המצווה, והכלל של "אחד המרבה" אומר שעל האדם להימנע מלהתפאר בהידור המצווה שלו.

בעל "משנה שכיר" (מועדים ארבעת המינים טעם שנהגו להראות הדרת האתרוג לרבים) מקשה על כך מהגמרא במסכת יומא (ע,א), שם מתואר כי ביום הכיפורים היו העם מביאים ספרי תורה פרטיים מבתיהם, כדי להראות לרבים את נויים. כיצד מתיישבת התפארות זו עם דברי התוספות שאסור להתפאר במצוות? וכיצד ראוי להפגין פזרנות והבלטה עצמית דווקא ביום הכיפורים, יום שבו נדרשת מבעל התשובה ענווה ושפלות רוח?

התשובה לכך, על פי דברי ה"חוזה מלובלין" ו"ספר חסידים", היא שהכל תלוי בכוונת הלב של האדם. כאשר אדם מתפלל על פרנסתו מתוך מטרה שיהיו לו האמצעים לעבוד את ה' כראוי, תפילתו מתקבלת כי כוונתו לשם שמים. כיוצא בזה, הצגת ספרי התורה ביום הכיפורים אינה נובעת מיוהרה. ביום חתימת הדין, אדם מראה שאת כספו הוא מפזר להידור מצווה לשם שמים, וזוהי למעשה תפילה מעשית: להראות שכל שאיפתו לפרנסה נועדה רק לשם שמים.

על פי זה הוא מסביר את המנהג להציג ולהתפאר ביופיים של האתרוגים בבית הכנסת. בסוכות, לפני גמר החתימה, אנו מראים את רצוננו להשקיע ממון בהידור מצווה, ובכך מבקשים לזכות בשפע פרנסה שיאפשר לנו להמשיך בעבודת ה'.