דרך קצרה שהיא ארוכה / רפי זברגר

חולין נג ע''א

הקדמה

הגמרא בדף הקודם החלה דיון על טריפת ''דרוסת זאב'' אשר למדנו במשנה הראשונה בפרק. הכוונה לטריפה של חיה / בהמה / עוף הנעשית בעקבות דריסת הזאב אותה. כבר בתחילת הדיון קובע רב כי מדובר בדריסה של זאב וחיות גדולות ממנו.  לגבי עופות דין דריסה היא "מן הנץ ולמעלה" – כל עוף דורס הגדול או שווה לנץ הופך את הנדרס לטריפה. 

הנושא

בעא מיניה רב כהנא מרב: יש דרוסה לחתול או אין דרוסה לחתול?

שאל רב כהנא את רב, האם כאשר חתול דורסת היא מטריפה או לא? (בלשון הגמרא "דרוסה לחתול'')

אמר ליה: אף לחולדה יש דרוסה.

ענה לו רב, כי גם לחולדה הקטנה יותר יש דרוסה, כל שכן שיהיה דרוסה לחתול.  

יש דרוסה לחולדה או אין דרוסה לחולדה?

שאלה נוספת ודומה שאל רב כהנא את רב לגבי חולדה, האם יש לה דרוסה או לא?

אמר ליה: אף לחתול אין דרוסה.

כאן ענה רב תשובה הפוכה לגמרי מהתשובה הקודמת. אמר לו כי גם לחתול, היותר גדולה מחולדה אין דרוסה, כל שכן שלחולדה לא תהיה דרוסה. בהמשך נבין את משמעות התשובות הסותרות לכאורה.

לחתול ולחולדה יש להן דרוסה או אין להן דרוסה?

בשאלה השלישית ששאל רב כהנא את רב, איחד בעצם את שתי השאלות הקודמות ושאל גם על חתול וגם על חולדה, האם יש להם דרוסה או לא. גם כאן צריך להבין מדוע שאל את השאלה הזאת, אם כבר קיבל שתי תשובות רלוונטיות לשאלה זו.

אמר ליה: לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה.

כאן התשובה של רב כהנא פחות ''דרמטית'', והוא מבדיל בין חתול לחולדה, שבחתול יש דרוסה אך בחולדה אין.

ועתה הגמרא מסבירה כי כל תשובה בעצם מתייחסת לאובייקט ''נדרס'' שונה:

ולא קשיא: הא דאמר ליה אף לחולדה יש דרוסה – בעופות, הא דאמר אף לחתול אין דרוסה - באימרי רברבי, הא דאמר ליה לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה - בגדיים וטלאים.

חולדה וגם חתול דורסות את העופות, שהן ציפורים קטנות ולכן ''נדרסות'' גם על ידי חולדה (וכל שכן על ידי חתול).

חתול וגם חולדה אינן דורסות כבשים גדולים, כפי שצוטט רב בהקדמה (נ''ב:) "בבהמה – מין זאב ולמעלה".

חתול דורס גדי וטלה קטנים, אך חולדה אינה דורסת אותם (אלא רק עופות).

צריך להבין את השתלשלות שלושת השאלות, אשר על פניו, השתיים האחרונות נראות תמוהות. התוספות מתייחס לכך ומביאים שני הסברים אפשריים:

1. הרב רבי יצחק בן רבי משה מפרש, דכל הנך בעיות הוי בכמה זימנין. דפעם ראשונה היה עוסק בעופות, ושאלו אם יש דרוסה לחתול? והשיב לו רב אפילו לחולדה יש דרוסה. ושוב היה עוסק באימרי רברבי, ושאלו אם יש דרוסה לחולדה אם לאו? והשיב לו אפילו לחתול אין דרוסה. ושוב היה עוסק בגדיים וטלאים, ושאלו חולדה וחתול יש להם דרוסה או לא? ואמר ליה: לחתול יש דרוסה ולא לחולדה.
   שאלות נשאלו בשלושה זמנים שונים, בהתאם לתוכן הנלמד בבית המדרש.
   כשלמדו על עופות, השיב רב כי יש דרוסה גם לחולדה, וכל שכן לחתול.
   כשלמדו על כבשים גדולים, השיב רב כי לחתול אין דרוסה, וכל שכן לחולדה.
   כשלמדו על גדיים וטלאים השיב רב כי לחתול יש דריסה אך לחולדה לא.
   התוספות מוסיף כי מהלך דומה מצאנו במסכת שבת קל''ח. גם שם שאל רב כהנא את רב לגבי היתר להטות מטה וכילה בשבת, מחשש בניית אוהל. ניתנו שלש תשובות שונות, והגמרא הסבירה כי מדובר בשלושה מצבים שונים. התוספות מסביר לאור הסבר ראשון לעיל, כי גם שם מדובר על דיונים שונים, וכל פעם נשאלה שאלה בהתאם לנושא הנלמד.
2. ועוד יש לומר: דכל הנך הוו בפעם אחת. בתחלה שאלו יש דרוסה לחתול או לאו? אמר ליה: אתה שואל סתם, יש דבר שאף לחולדה יש דרוסה. והדר בעי מיניה: אם לחולדה יש דרוסה בכל מקום? ואמר ליה: אף לחתול, פעמים שאין דרוסה. והדר בעי מיניה: כיון דזה וזה פעמים יש דרוסה ופעמים שאין דרוסה, שוים הן או לאו? אמר לו: יש דבר דלחתול יש דרוסה ולחולדה אין דרוסה.
   מדובר בשלוש שאלות באותו דיון בבית המדרש. בתחילה שאלו על חתול, וענה רב כי יש מקרים בהם גם חולדה דורסת. ואז חזר ושאל רב כהנא: האם חולדה בכל מקום דורסת? ורב ענה כי גם חתול לא תמיד דורסת. ושוב שאל פעם שלישית: אחרי שהבנתי שגם חתול וגם חולדה לפעמים דורסות ולפעמים אינן דורסות, האם דינן שווה? ועל כך ענה רב כי יש מצבים שחתול דורסת וחולדה לא (בגדי וטלה, לדוגמא).
   מעיר שוב התוספות, כי גם לפי הסבר זה, מהלך הגמרא במסכת שבת יהיה דומה (כל השאלות בפעם אחת).

לפי התשובה הראשונה ברור המהלך, כיוון שכל שאלה נשאלה בהתאם לחומר הנלמד. אך יש להבין את התשובה השנייה. אם אכן מדובר בלימוד אחד בבית המדרש, קצת קשה מדוע רב לא ''מספק'' תשובה מלאה כבר בפעם הראשונה ונותן לרב כהנא לחזור ולשאול שוב ושוב, כדי להגיע לתשובה מלאה ומקיפה.
ניתן לומר כי זו שיטה דידאקטית של רב (כפי שראינו מהלך דומה גם במסכת שבת), המבקשת לאתגר את התלמיד, כדי שיתאמץ ויגיע לשאול עוד ועוד שאלות עד שהסוגיה תתבהר כולה, מכל ההיבטים שלה.
אולי אפשר לומר כי שיטה זו תואמת לאמרתו של ריש לקיש במסכת ברכות (ס''ג:): "אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה".
יש לבחון את שאלתנו לאור אמרה  של רב בעצמו, במסכת פסחים (ג:): "לעולם ילמד אדם את תלמידו דרך קצרה".
הדרך שראינו לעיל היא אמנם דרך קצרה (תשובות קצרות וקולעות), אך בסופו של דבר זו דרך קצרה שהיא ארוכה (לפי ההסבר השני, אם רב היה מסכם את הנושא מכל היבטיו מההתחלה, היו נמנעות שתי השאלות האחרונות).

מהו המסר?

לפעמים דרך קצרה, בעצם מהווה דרך "קצרה שהיא ארוכה". מומלץ לבחון כל פעם מחדש, האם הקיצור באמת כדאי, שווה, נותן מענה לשאלה או למצב הנתון. אם לא – אולי כדאי להאריך קצת יותר בתחילה, ובכך לחסוך זמן וכן עוגמת נפש בהמשך.

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]