|
חיפוש המרכיבים הפנימיים / רפי זברגרחולין סו ע''ב
הקדמההמשנה בדף נ''ט. דנה בסימני טהרה של בעלי חיים: בהמות וחיות, עופות, חגבים ודגים. ובדגים - כל שיש לו סנפיר וקשקשת. רבי יהודה אומר: שני קשקשין וסנפיר אחד. כולם מסכימים כי סנפיר אחד מהווה סימן טהרה, ולגבי קשקשת יש מחלוקת: לתנא קמא – מספיק קשקשת אחת, לרבי יהודה חובה שיהיו שני קשקשין. תנא קמא למד זאת מלשון הפסוק הנאמר בלשון יחיד (ויקרא י''א, ט'): אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ. ורבי יהודה למד זאת מהמילה קַשְׂקֶשֶׂת המכילה פעמיים "קש". ואלו הן קשקשין - הקבועין בו, וסנפירים - הפורח בהן. המשנה מסיימת בהגדרת חלקי הדג: קשקשין – קליפות דקות הקבועות בעור הדג ולא זזות (אמנם ניתן להורידן, אך הדג בעצמו לא מזיזם), סנפירין – איברים שהדג שט במים בעזרתן.
הנושאהגמרא מצטטת משנה ממסכת נידה (נ''א:):
מסיקה הגמרא (או ברייתא שמסבירה את המשנה) מסקנות הלכתיות משני הדינים של המשנה :
מכדי אקשקשת קא סמכינן, ליכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר? מקשה הגמרא על המשנה במסכת נידה ''קושיא מתבקשת'': אם יש כלל מציאותי, שקיום קשקשת בדג מעיד בהכרח על קיום סנפירים (למרות שלא רואים אותם), מדוע התורה חייבה שני סימנים לטהר דגים ולא הסתפקה בסימן של קשקשת? אי כתב רחמנא קשקשת ולא כתב סנפיר, הוה אמינא מאי קשקשת? סנפיר, ואפילו דג טמא. כתב רחמנא סנפיר וקשקשת. עונה הגמרא כי השאלה בהחלט נכונה והגיונית. אך אם התורה הייתה מסתפקת בדרישה לסימן אחד של קשקשת לא היינו יודעים למה כוונתה. היה אפשר לחשוב שזה באמת סנפיר (כפי שאנו מכירים היום), והיינו מטהרים בטעות דג עם סנפיר בלבד (ייתכן דג עם סנפיר בלבד אך הוא טמא). לכן כתבה התורה את שני הסימנים, ללמד אותנו מהו כל סימן, אבל כאמור, בפועל מספיק קיום קשקשת בדג כדי לטהרו. והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת ממאי דקשקשת לבושא הוא? שואלת הגמרא לאור התשובה הקודמת: עתה, לאחר שהתורה אכן כתבה את שני הסימנים, מניין אנו יודעים כי קשקשת הינה ''הלבוש'' הקבוע של הדג, כפי שהסבירה המשנה? דכתיב (שמואל א' י''ז, ה'): וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת. עונה הגמרא כי תיאור לבושו של דוד במלחמתו עם גלית בספר שמואל, מציין כי קשקשים הינו לבוש, ומשם נלמדת פירושה של המילה קשקשים. וליכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר? אחרי התשובה של הגמרא, מתבקשת שוב השאלה הראשונה: ברור לנו מלימוד הפסוק בספר שמואל מהו קשקשת, אם כן חוזרת השאלה מדוע התורה כתבה גם סנפיר, אם אנו יודעים שדג שיש לו קשקשת בהכרח יש לו גם סנפיר? אמר רבי אבהו וכן תנא דבי ר' ישמעאל (ישעיהו מ''ב, כ''א): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר תשובת הגמרא מדהימה: באמת לא היה צריך לכתוב סנפיר, והיינו יודעים זאת מן המציאות, שכל שיש קשקשת יש גם סנפיר, והיה מספיק סימן אחד (המעיד על שני סימנים) לטהר דג, אלא: יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. הפסוק בספר ישעיהו מלמדמו כי התורה מבקשת להגדיל את זכויותינו, ללמוד יותר ולהחכים יותר, ולכן כותבת גם דבר שהיה אפשר בלעדיו. המושג שהריטב''א מציין בפירושו ''גורם טהרתו'' כנראה מלמד אותנו כי סנפיר וקשקשת אינן רק סימן אלא הן הסיבה. כלומר, כדי להגדיר דג טהור צריך שיהיו בו שני הסימנים הללו, והם הסיבה לטהרה, או במילים אחרות ''המרכיבים המהותיים'' של הטהרה, ולא רק סימנים. בלעדיהם הדג אינו טהור. מהו המסר?למדנו היום כי לימוד המרכיבים הפנימיים והיסודיים של דבר מה, מגדילו ומאדירו. ומכאן גם נפליג ליחסי אנוש:
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |