|
עומד ורואהו / רפי זברגרחולין צה ע''א
הקדמהבהמשך למשנה בדף צ''ג העוסקת בהיתר מכירת ירך עם גיד הנשה לעובד כוכבים (הוצג במאמר על הדף הקודם), למדנו בדף שלנו את דברי רבי בברייתא הבאה: רבי אומר: מקולין וטבחי ישראל, בשר הנמצא ביד עובד כוכבים - מותר. אם רוב האטליזים בעיר שייכים לגויים, אך רוב השוחטים הם יהודים, הרי הבשר הנמצא באטליזים בחזקת כשרות ומותר. ומוסיפה הגמרא שמדובר במקום ש''אין חזקת איסור'', כלומר אין ידוע על שוחט שמכר בשר טריפה לעובד כוכבים. (אבל אם יש מצב כזה, הבשר באטליזים אסור).
הנושארב חידש פסק בנושא דידן: אמר רב: בשר, כיון שנתעלם מן העין אסור. רב פסק כי בשר אחרי שחיטה חייב שמירה כל הזמן. אם התעלם הבשר מעיני השומר, הרי בשר זה אסור באכילה, שמא הגיע עורב והחליפו עם בשר נבלה. הגמרא בהמשך מציינת כי אם השאירו סימן בבשר והסימן נשאר – מותר לאוכלו. מיתיבי, רבי אומר: מקולין וטבחי ישראל, בשר הנמצא ביד עובד כוכבים – מותר. מקשה הגמרא מהברייתא שצוטטה בהקדמה, שם למדנו כי אם רוב השוחטים יהודים, אפילו בשר הנמצא ביד עובד כוכבים כשר, למרות שאולי נתעלם מן העין, וזאת בניגוד להלכתו של רב. נמצא ביד עובד כוכבים שאני. עונה הגמרא, כי אם הבשר היה בידי גוי, אין זה מוגדר כ''נתעלם מן העין'' שהרי אותו גוי ''שמר'' עליו. ומכיוון שמדובר במקום שיש רוב שוחטים יהודים, אנו סומכים על השחיטה ולכן הבשר כשר. תא שמע: תשע חנויות, כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח - ספקו אסור. ובנמצא - הלך אחר הרוב! ממשיכה הגמרא להקשות מן הברייתא הידועה, הדנה בהבדל שבין ''קבוע'' ל''פריש'': אם יש רוב חנויות כשרות ואחת טריפה, ומצאנו בשר באחת החנויות – הבשר אסור, שכן ''כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי'' - כל חנות בפני עצמה, יש ספק האם היא כשרה או לא, וזהו ספק שקול, ולכן הבשר אסור. אך אם מצאנו בשר מחוץ לחנויות, הרי דנים אותה לפי הכלל ''כל דפריש מרובה פריש'', ומכיון שרוב החנויות כשרות, הבשר כנראה יצא מאחת החנויות של הרוב ולכן היא כשרה. הכא נמי בנמצא ביד עובד כוכבים. עונה הגמרא כי מדובר במקרה שהחתיכה היתה בחזקת גוי ששמר עליה, ואינה נידונה כבשר ללא שמירה, ולכן היא מותרת. תא שמע: מצא בה בשר (אם חי) - הלך אחר רוב טבחים, ואם מבושל - הלך אחר רוב אוכלי בשר! ממשיכה הגמרא להקשות קושיא שלישית ממסכת מכשירין (ב', ט'). שם למדנו כי אם נמצאה חתיכת בשר חי – דינה כמו רוב השוחטים. אם רובם יהודים – כשר, ואם לאו – אסור. לעומת זאת, אם החתיכה הייתה כבר מבושלת, דנים אותה לפי רוב האנשים במקום. אם רובם גויים – החתיכה אסורה, מחשש שמא גוי בישל אותה (ואסורה משום בישולי גויים). אם רוב האנשים במקום יהודים – חתיכה כשרה לאכילה. וגם כאן, מדובר בחתיכה ללא שמירה, והתרנו אותה אם רוב אנשי המקום יהודים, למרות שלא הייתה שמורה, בניגוד להלכת רב! וכי תימא הכא נמי - בנמצא ביד עובד כוכבים, מבושל - הלך אחר רוב אוכלי בשר? ונחזי, אי דעובד כוכבים נקיט ליה, אי דישראל נקיט ליה! הגמרא דוחה אפשרות לענות כמו בשתי הקושיות הקודמות, שהחתיכה נשמרה ביד עובד כוכבים. שהרי בחתיכה מבושלת פסקה המשנה כי הולכים על פי רוב אנשי המקום. אבל אם החתיכה נשארה ביד עובד כוכבים כנראה בושל על ידו ויש לאסור, ואם נמצאה החתיכה ביד ישראל, כנראה בושלה על ידו ויש להתירה. אלא על כורחך החתיכה לא נמצאת ביד מישהו, ובכל אופן התרנו אותה לפי רוב התושבים במקום, למרות שהייתה ללא שמירה, וחוזרת הקושיא על הלכת רב! הכא במאי עסקינן - בעומד ורואהו. התשובה של הגמרא מדהימה. מעמידים את המשנה ביהודי שצפה בחתיכה מזמן שנפל ממנו עד אשר נמצא. לאור זאת אין חשש של ''החלפה על ידי עורב'', ולכן נידון לפי רוב (אם בשר חי – לפי רוב שוחטים, ואם בשר מבושל – לפי רוב אנשים)
מהו המסר?תשובת הגמרא המדהימה, מזכירה לנו את הפסוק בספר שמות (ד', ב'): וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. מרים אחות משה, צפתה בתיבת משה על שפת היאור, וחכתה לראות מה יקרה עם משה. מדובר בשעת השמד, כאשר היה ציווי מפורש של מלך מצרים למיילדות העבריות: אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה (א', ט''ז). אחרי שהילד כבר מצא את בן זוגו, לכאורה כבר ממש עומד בפני עצמו, אך נראה כי גם כאן, כדאי ורצוי לתת ''כיווני דרך'' מידי פעם. להציף נקודות חשובות. להזהיר מפני סכנות אורבות, וכן הלאה על זה הדרך. מכאן שהאוקימתא של ''עומד ורואהו'' – רלוונטית למשך כל החיים, כל זאת ביחד עם תפילות חזקות לבורא עולם.
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |