|
מחשבה יוצרת / רפי זברגרחולין קב ע''א-ע''ב
הקדמהנלמד את דינו של רב, המוזכר בעמוד א', ועוסק גבולות איסור אבר מן החי: אמר רב: אבר מן החי צריך כזית. מאי טעמא? אכילה כתיבה ביה. רב פוסק כי מקבלים מלקות על אבר מן החי (עונש על לא תעשה) רק אם אוכלים כזית ממנו, כיוון שבפסוק על איסורו מצוין איסור אכילה (על כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה(בראשית ל''ב, ל''ג)). נלמד את פירוש רש''י המסביר את הצורך בחידושו של רב: רש''י מציין כי ישנם שני דינים: אבר מן החי, ובשר מן החי, שאת מקורותיהם נלמד בדף הבא. ברור כי איסור אכילת בשר חי הוא בכזית. ולכן אומר רש''י כי הייתה הווא אמינא שעל אכילת אבר יהיו חייבים על אף שאין לו שיעור כזית, לכן מלמד אותנו רב כי גם על איסור אבר מן החי (שכאמור התורה מציינת במפורש שהוא איסור אכילה) מתחייבים רק בכזית.
הנושאעל דברי רב ישנן שלש קושיות, נתמקד בקושיא השלישית: תא שמע: נטל צפור שאין בו כזית ואכלו, רבי – פוטר, ורבי אלעזר בר רבי שמעון - מחייב, אדם האוכל ציפור שלימה שאין בה כזית, רבי פוטר, כיוון שלדעתו, אין איסור אבר מן החי בברייה שלימה (אינו אבר כפשוטו), ורבי אלעזר מחייב כיוון ''שאין לך איבר גדול מזה'', ובברייה אין צורך בכזית (רש''י), ומיד מציינים את סברתו: אמר רבי אלעזר בר רבי שמעון, קל וחומר: על אבר ממנה חייב, על כולה לא כל שכן! הוא עושה קל וחומר, שאם באיבר אחד מתחייבים משום אבר מן החי, קל וחומר על כל האיברים בברייה שלמה חייבים! חנקה ואכלה - דברי הכל בכזית. מסיימת הברייתא ופוסקת כי אם חנק את הציפור, הפכה לנבילה, ואז כולי עלמא מסכימים שמתחייבים רק על כזית. מקרה זה לא מוגדר כאבר מן החי, אלא כאמור כנבלה. עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר בחייה - לאברים עומדת, ומר סבר - בחייה לאו לאברים עומדת, דכולי עלמא מיהא לא בעינן כזית. מסבירה הגמרא כי מחלוקת התנאים היא האם ציפור בחייה ''עומדת לאברים'' או לא. לרבי אינה עומדת לאיברים, ולכן אינה נידונת כאבר מן החי ופטורה. לרבי אלעזר גם ציפור בחייה עומדת לאיברים, ולכן גם אם אכל את כל הציפור, הוא נידון באיסור ''אבר מן החי'' (כמספר אברי הציפור...). אבל כולם מסכימים שאין צורך בכזית כדי להתחייב באבר מן החי (הנחת יסוד בקל וחומר של רבי אלעזר, ורבי לא חלק על נקודה זו). אמר רב נחמן - במשהו בשר גידים ועצמות. רב נחמן מעמיד את הברייתא בעוף שאמנם אין כזית בבשרו, אך בבשר עם הגידים והעצמות יש כזית. ומי איכא מידי דבכוליה לית ביה כזית בשר, ובחד אבר אית כזית במשהו בשר גידין ועצמות? תמהה הגמרא על תירוץ זה ושואלת: האם באמת ייתכן שבכל בשר הציפור אין כזית, אך בבשר של אבר אחד עם גידין ועצמות יש כזית? אמר רב שרביא: אין, בקלניתא. עונה רב שרביא כי זה אפשרי, בציפור הנקראת קלניתא, שאין לה כמעט בשר, אך יש לה עצמות מפותחות. אימא סיפא: חנקה ואכלה - דברי הכל בכזית, והא קלניתא עוף טמא הוא, ואמר רב: טמאה, בין בחייה בין במיתתה – במשהו! לאור העמדת רב שרביא, מקשה הגמרא מהסיפא של הברייתא, שם למדנו כי אם חנק את הציפור כולם מסכימים כי צריך כזית כדי להתחייב. ואם המשנה עוסקת בעוף ''קלניתא'' שהוא עוף טמא, לכן, האוכל כל שהוא ממנה חייב (אין צורך בכזית באכילת עוף טמא) וקשה להלכת רב. אלא: כעין קלניתא. מעמידה הגמרא את הברייתא בעוף שהוא לא ממש קלניתא (שהוא טמא וחייבים על אכילתו אף בפחות מכזית) אלא בציפור אחרת (טהורה) אשר גם היא כחושה, אך גדולה יותר. אמר רבא: אם תמצי לומר סבר רבי, מחשבת אוכלין שמה מחשבה - חישב לאוכלה אבר אבר ואכלה כולה חייב. מציין רבא, שאם נאמר שרבי מסכים כי מחשבה על אוכלים נחשבת למחשבה קובעת, אזי אם חישב לאכול את הציפור איבר איבר, הרי שלמרות שאכל את כולה, אנו מחשיבים זאת כאילו אכל איבר ואיבר ומתחייב על אבר מן החי. אמר ליה אביי: ומי איכא מידי דאילו אכיל ליה אחר לא מיחייב, ואכיל ליה האי מיחייב? על מימרא זו של רבא מקשה אביי: האם ייתכן כי מחשבה של אדם תחייב, ואילו אדם אחר שלא חשב מחשבה זו, יהיה פטור מאכילת אבר מן החי? אמר ליה: זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו. עונה לו רבא, אין הכי נמי: כל אחד מתחייב בהתאם למחשבתו.
מהו המסר?למדנו כי כל אחד נידון לפי מחשבתו. אם חשב לאכול איברים איברים – מתחייב על אכילת עוף שלם, כאילו אכל כמחשבתו איבר איבר, ואם לא חשב מחשבה כזו – פטור. וכן, מחשבה יכולה לייצר הלכה כפי שלמדנו זה עתה. רבי צדוק הכהן קבע כי "במקום שמחשבתו של אדם נמצאת שם הוא נמצא." וכן מצינו בחז''ל אימרה "הרהורי עבירה קשים מעבירה." כלומר, מחשבת האדם קריטית ביותר.
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |