|
להרגיע את הילד / רפי זברגרחולין קז ע''ב
הקדמהבדף זה אנו ממשיכים ואף מסיימים הלכות רבות של נטילת ידיים. במאמר זה נתייחס לאחת השאלות שנשאלו בגמרא.
הנושאאיבעיא להו: מאכיל צריך נטילת ידים או אינו צריך? שואלת הגמרא: האם אדם שמאכיל מישהו אחר, האם גם הוא חייב בנטילת ידים או לא? תא שמע: דתני דבי מנשה רבן שמעון בן גמליאל אומר: אשה מדיחה את ידה אחת במים, ונותנת פת לבנה קטן. מפסקו של רבן שמעון בן גמליאל בברייתא, אשר התיר לאשה ליטול יד אחת ביום כיפור לצורך האכלת פת לבנה (למרות איסור כללי של רחיצה ביום כיפור), אנו למדים כי ישנה חובה ליטול ידים (ואפילו ביום כיפור) כדי להאכיל מישהו אחר. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת, וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו! שמאי לא רצה ליטול ביום כיפור, אפילו יד אחת, לצורך האכלת מישהו אחר. ישנם מספר הסברים לכך: 1. ביקש לא ליטול יד אחת בלבד, כדי שהיד השנייה לא תיגע בטעות באוכל, ללא נטילה. 2. פסק כי אסור ליטול ידים ביום כיפור, גם לא כדי להאכיל מישהו אחר. בכל מקרה, חכמים גזרו עליו שיטול את שתי ידיו ויאכיל. אמר אביי: התם משום שיבתא. אביי דוחה את ההוכחה וטוען ששם מדובר על אדם שלא נטל ידיו בשחרית, ועדיין שורה עליו ''רוח רעה'' (נטילת ידיים שחרית, שלש פעמים לכל יד, ''מוציאה'' את הרוח הרעה). לכן, חייבו חכמים את שמאי ליטול את שתי ידיו לפני האוכל, כדי שתצא הרוח הרעה, ולא יאכיל במצב שעדיין הרוח הרעה שורה עליו. לאור הדחייה, חוזרת השאלה למקומה. תא שמע: דאבוה דשמואל אשכחיה לשמואל דקא בכי, אמר ליה: אמאי קא בכית? דמחיין רבאי. מנסה הגמרא לפשוט את השאלה מהסיפור של אביו של שמואל אשר מצא את בנו (שמואל) בוכה, ולשאלתו על סיבת הבכי, ענה שמואל כי רבו היכה אותו היום. אמאי? דאמר לי: קא ספית לבראי ולא משית ידיה. ואמאי לא משית? אמר ליה: הוא אכיל ואנא משינא? לשאלתו את סיבת הכאתו של הרב ענה שמואל כי הרב הוכיחו על כך שהאכיל את בנו (של שמואל) ללא נטילת ידים. ולשאלת אביו לסיבת אי הנטילה, ענה שמואל כי הוא רק האכיל ולא אכל, ולכן לדעתו אין צורך ליטול ידים. אמר ליה: לא מיסתייה דלא גמיר, מימחא נמי מחי! אביו של שמואל הגיב על המעשה ואמר כי לא רק שהרב אינו בקי בהלכה, אשר אינה מחייבת את המאכיל, ליטול ידים למאכיל, אלא הוא אף היכה את בנו (ללא צורך). והלכתא: אוכל מחמת מאכיל - צריך נטילת ידים, מאכיל - אינו צריך נטילת ידים. מסיימת הגמרא בפסק הלכה, כי אדם שמאכילים אותו, ואינו נוגע בלחם – חייב ליטול ידיו. אך המאכיל פטור מנטילה ידים.
מהו המסר?1. תגובה חכמים לשמאי אשר "החמיר ללא צורך" (לדעתם) חייבה אותו לבצע את אשר הוא אסר על עצמו קודם לכן. למדנו כי חכמים צריכים להיות נחרצים ותקיפים, גם כנגד חומרות. 2. ישנה מחלוקת גרסאות האם אבא של שמואל אמר לשמואל את דעתו על הרב, או שמא אמר זאת ישירות לרב. א. לגרסה שאמר זאת לבנו, לומדים מכאן שיש ''להרגיע'' את הילד, ולא להצדיק את המורה/הרב בכל מקרה ב. לגרסה שאמר זאת לרב, אנו למדים שיש להעמיד אדם על טעותו, ולהוכיחו על כך בצורה נחרצת, ואפילו אם הוא הרב המלמד (את בנו). 3. הדיון נסב כאן על השאלה האם הרב צדק , או שמא התלמיד צדק. בכל מקרה לא הובעה התנגדות להכאת התלמיד, אם אמנם הצדק עם הרב. בדור שלנו אנו נמנעים מלהכות תלמיד או בן, אך בכל מקרה יש צורך להוכיח ולהתריע נחרצות במקרה הצורך, והכול לאור הפסוק במשלי (כ''ט, י''ז): יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ.
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |