מה הקשר בין מלח לחריפות מחשבה?

הרב דב קדרון

חולין יב ע"א

רב דימי בר יוסף שאל את רב נחמן מה ההבדל בין שני נושאים, ותשובתו הייתה: "כאשר תאכל על זה כור של מלח". רש"י מסביר שזה ביטוי של "בדיחותא בעלמא", כלומר: אסביר לך את זה כשתמדוד לי כור של מלח. אולם יש מפרשים (חדושי ר' אלעזר משה הורוויץ שבת ד, א) שאין זו לשון מדידה, אלא לכשתאכל כור מלח אז תרגיש היטב בטעם החילוק. כי השואל לא הרגיש היטב את טעם החילוק ולא היה מתקבל אצלו, כמאכל תפל בלי מלח.

בהקדמה לשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תניינא) פירש את הנאמר במסכת קידושין (כט,ב) שמי שיש לו בן ממולח אז לימוד התורה של בנו קודם, על פי הידע המדעי שהיה קיים בזמנו, שכל אדם מורכב ממים, שמן, סיד ומלח, ומצאו חכמי הטבע כי מי שיש בו יותר מלח הוא חכם וחריף יותר. לכן יתכן לכנות את החלק השכלי בשם מלח, ומשום כך אדם חריף ובעל מחשבה מהירה נקרא "ממולח".

מעניין לציין שאמנם כיום המדע לא מדבר על הרכב האדם כצירוף של "מים, שמן, סיד ומלח", אך ידוע שלמלח יש תפקיד קריטי בתפקוד המוח. ה"חריפות" המחשבתית היא תוצאה של מעבר אותות חשמליים בין תאי העצב (נוירונים). וללא נוכחות מדויקת של "מלחים" (אלקטרוליטים) בנוזל הבין-תאי, המוח לא יכול לייצר אפילו מחשבה אחת קטנה. חוסר במלחים (היפונתרמיה) מוביל מיד לערפול מוחי, בלבול ואובדן חריפות המחשבה. והיכולת של המוח לנהל את תנועת המלח היא זו שקובעת את יעילות ה"חריפות" המוחית. לפי זה כוונת רב נחמן הייתה: כשתאכל הרבה מלח, ותפקוד המוח שלך ישתפר, תצליח להבין את העניין.