פרגון למאמץ / רפי זברגר

חולין קיג ע''א - קיד ע''ב 

הקדמה

התורה חוזרת על איסור "בישול גדי בחלב אמו" שלש פעמים (שמות כ''ג י''ט, ל''ד כ''ו, דברים י''ד, כ''א).
נלמד את המשנה השניה בדף קי''ג. המגדירה את איסורי בשר בחלב הנכללים באיסורים אלו:

בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה - אסור לבשל ואסור בהנאה. בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה - מותר לבשל ומותר בהנאה.

לדעת תנא קמא, התורה אוסרת רק בשר בהמה טהורה (מותרת באכילה) עם חלב בהמה טהורה, באכילה, בישול והנאה.
כמו כן לדעתם, נאסר גם בשר חיה ועוף טהורים עם חלב בהמה טהורה.  
התורה ממעטת רק אם מרכיב אחד הוא של בהמה טמאה. או בשר בהמה טמאה, או חלב בהמה טמאה, וכמובן אם הבשר והחלב מבהמה טמאה. במקרים אלו אין איסור בישול והנאה. כמובן שאיסור אכילה קיים, כיוון שמדובר בבהמה טמאה.

רבי עקיבא אומר: חיה ועוף אינם מן התורה. שנאמר (שמות כ''ג, י''ט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ  שלש פעמים - פרט לחיה, ולעוף, ובהמה טמאה.

רבי עקיבא חולק על תנא קמא וסובר כי חיה ועוף לא נאסרו מן התורה. הוא לומד זאת מהחזרה בתורה שלש פעמים על איסור "גדי" בחלב, אשר לדעתו ממעט שלשה דברים: חיה, עוף ובהמה טמאה, שאינם נאסרים מן התורה, אלא רק מדרבנן.

רבי יוסי הגלילי אומר נאמר (דברים י''ד, כ''א): לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ-   לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה, ונאמר לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, את שאסור משום נבלה -אסור לבשל בחלב, עוף שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב? תלמוד לומר:  בַּחֲלֵב אִמּוֹ - יצא עוף שאין לו חלב אם:

רבי יוסי חולק על רבי עקיבא וסובר כי גם חיה בכלל איסור בשר בחלב. הוא לומד זאת מסמיכות איסור נבלה ואיסור בשר בחלב באותו פסוק בפרשת ראה, משמע שכל האסור באיסור נבלה אסור גם באיסור בשר וחלב. מכיוון שחיה אסורה בנבלה, היא אסורה גם באיסור בשר וחלב. למרות שעוף אסור באיסור נבלה, הוא יצא מאיסור בשר וחלב, מלימוד המילים בַּחֲלֵב אִמּוֹ, כיוון שאין לעוף חלב אינו נאסר באיסור בשר בחלב.
נסכם את הדעות השונות שלמדנו במשנה:

* לפי כולם – אין איסור בשר בחלב בבהמה טמאה

* עוף – תנא קמא אוסר מדאורייתא, רבי עקיבא אוסר רק מדרבנן ורבי יוסי מתיר.

* חיה – תנא קמא ורבי יוסי אוסרים מדאורייתא, רבי עקיבא אוסר רק מדרבנן. 

הנושא

בהמשך למשנה הנ''ל מביאה הגמרא מספר מקורות לאיסור בישול, אכילה והנאה של בשר וחלב.
המקור הידוע והמקובל לדינים אלו נכתב באמצע הסוגיה (קט''ו:) בדברי תנא דבי רבי ישמעאל, אשר לומד זאת מהחזרה המשולשת בתורה על איסור "בישול גדי בחלב אמו" (כדלעיל בהקדמה) - אחד לאיסור בישול, אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה.      
במאמר זה נתמקד בהסבר הראשון של רב אשי המופיע בדף שלנו בעמוד ב':  

אמר רב אשי: מנין לבשר בחלב שאסור באכילה? שנאמר (דברים י''ד, ג'): לֹא תֹאכַל כׇּל תּוֹעֵבָה - כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל.
איסור בישול בשר בחלב כתוב במפורש (שלש פעמים). איסור אכילה נלמד מהפסוק בתחילת הפרק (י''ד) בפרשת ראה שלא לאכול תועבה. שהרי בישול בשר וחלב מוגדר כתועבה (נאסר במפורש), ולאור פסוק זה אסרה התורה גם באכילה.

ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? כדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר לא יאכל, לא תאכל, לא תאכלו - אחד איסור אכילה, ואחד איסור הנאה במשמע, עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה.
למדנו איסור בישול (מפורש בתורה), איסור אכילה (לעיל) ועתה נשאר ללמוד מקור לאיסור הנאה. זאת לומד רב אשי מהכלל של רבי אבהו בשם רבי אלעזר, כי כל הפעלים של אכילה בתורה (יאכל, תאכל, תאכלו) אסורים גם בהנאה, חוץ ממקרים שהתורה בעצמה מתירה בהנאה למרות שכתוב איסור אכילה, כפי שמייד נלמד באיסור נבלה.
מכיוון שלמדנו זה עתה איסור אכילת בשר בחלב מהפסוק לֹא תֹאכַל כׇּל תּוֹעֵבָה, הרי שגם איסור הנאה כלול בה.

לגר בנתינה, ולעובד כוכבים במכירה דתניא (דברים י''ד, כ''א) לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַָה אֱלֹקֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּו,  אין לי אלא לגר בנתינה, ולעובד כוכבים במכירה.
באותו פסוק האוסר אכילת נבלה, יש מייד היתר לתת נבלה לגר (גר תושב), ולמכור נבלה לעכו''ם. אם כן אנו רואים, שלולא ההיתרים המיוחדים המפורטים בפסוק, היינו אוסרים נבלה גם בהנאה מכוח הציווי שלא לאכול. מכאן אנו לומדים כי ציווי של אכילה בבשר וחלב (לֹא תֹאכַל כׇּל תּוֹעֵבָה), כולל בתוכו גם איסור הנאה. ממשיכה הברייתא לפרט את ההיתרים של נבלה לגר ולגוי
לגר במכירה מנין? תלמוד לומר:    לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר, לעובד כוכבים בנתינה מנין תלמוד לומר תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי, נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים בין במכירה בין בנתינה דברי רבי מאיר.
רבי מאיר לומד מהסמיכות של גר ועובד כוכבים, לפעלים של נתינה ואכילה, כי מותר לתת וגם למכור, לגר וגם לגוי.

רבי יהודה אומר: דברים ככתבן - לגר בנתינה, ולעובד כוכבים במכירה.
רבי יהודה לא לומד את הסמיכות הנ''ל, ולכן הוא סובר כי התורה מתירה רק את הנאמר במפורש: לתת לגר ולא למכור לו, למכור לגוי ולא לתת לו.

מאי טעמא דרבי יהודה? אי סלקא דעתך כדקאמר רבי מאיר - לכתוב רחמנא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכור, או למה לי? שמא מינה - לדברים ככתבן הוא דאתא. לגר - בנתינה ולעובד כוכבים - במכירה.
רבי יהודה לומד מהמילה ''או'' (אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי) כי יש הבדל בין גר לנכרי, ולכן יש לפרש את התורה ככתבה (בלא סמיכות)

ורבי מאיר אמר לך: האי או - להקדים נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים.
רבי מאיר לומד מן המילה ''או'' שיש להקדים לתת לגר, מלמכור לעובד כוכבים.

ורבי יהודה: להקדים נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים לא צריך קרא, סברא הוא: זה - אתה מצווה להחיותו, וזה - אי אתה מצווה להחיותו:

רבי יהודה עונה לו, כי לימוד כזה בתורה הוא מיותר, שכן מסברה היינו מגיעים לאותה מסקנה. שהרי את הגר אנו מצווים להחיות (התורה מצווה במספר מקומות לאהוב, לכבד את הגר, וכן כתוב (ויקרא כ''ה, ל''ה): וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ) ואין צורך בפסוק מיוחד להקדים את הגר. ומכיוון שכך, המילה ''או'' מיותרת, והיא מלמדת לקרוא את הפסוק ככתבו, לא כמו דעת רבי מאיר.
רבי מאיר ככל הנראה מסכים לסברת רבי יהודה, אך חושב שמכיוון שהתורה כתבה וסמכה גר לעובד כוכבים, היינו יכולים לחשוב כי באיסור זה אין הבדל ביניהם, לכן הוסיפה התורה את המילה ''או'' ללמד שגם כאן גר קודם לגוי.

מהו המסר?

התורה מצווה בשלושים וששה מקומות שונים לאהוב את הגר (בבא מציעא נ''ט:). זאת משתי סיבות: באמת מגיע לו יחס מועדף, על השינוי העצום שעשה בחייו, אשר נכנס תחת כנפי עם ישראל ותורתו. וכן, אדם כזה רגיש מאוד לכל אמירה שלא במקום, ולכן נצטוונו להיזהר בכבודו יותר מאשר אדם רגיל (בדומה ליחס לאלמנות ויתומים).   
אמנם בפסוק של איסור נבלה מדובר בגר תושב (גר בארץ ומקיים שבע מצוות בני נח), אך העיקרון דומה. הוא עשה מהלך משמעותי בחייו ולכן יש לעודדו, לכבדו, וכן להקדימו לגוי (בנתינת נבלה).
מכאן אנו למדים עיקרון של יחס מועדף לאנשים שעושים מאמץ, אפילו קטן שבקטנים. יש לעודד אנשים אלו, לפרגן להם, לאהוב, לכבד אותם ולהעריכם. אם בכל אדם עסקינן, בילדים על אחת וכמה. 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]