מחלל יום הכפורים מומר לכל התורה?

הרב דב קדרון

חולין יד ע"א

במשנה מדובר על מי ששחט בשבת או ביום הכיפורים. לכאורה יש הבדל משמעותי בין חילול שבת לבין עשיית מלאכה ביום הכיפורים, כפי שמסביר רש"י (לעיל ה,א ד"ה אלא לאו) שחילול שבת חמור כעבודה זרה, כי העובד עבודה זרה כופר בקב"ה וגם המחלל שבת כופר ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. אולם חילול יום הכיפורים אינו מבטא כפירה במעשה בראשית.

אולם הגר"י קמינצקי זצ"ל (אמת ליעקב ויקרא כה,כג) מצא קשר גם בין יום הכיפורים למעשה בראשית, שהרי קרקעות שנמכרו חוזרות לבעליהן ביום הכיפורים של שנת היובל, כפי שנאמר (שם): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ", כלומר מכיוון שהקב"ה ברא את העולם והארץ שלו עלינו לדעת שאנחנו רק גרים ותושבים, אורחים בעולם הזה, כלומר: ההלכות של שנת היובל מבטאות את יסוד האמונה בבריאת העולם, כמו שבת שהיא זכר למעשה בראשית, ויום הכפורים - שתלתה בו התורה את שנת היובל – גם כן כרוך עם חידוש העולם.

על פי זה הוא מסביר את הברייתא (לעיל ה,א) שאומרת בלשון רבים ש"מומר לחלל שבתות בפרהסיא" נחשב מומר לכל התורה כולה ולא מקבלים ממנו קורבן, כי לשון הרבים "שבתות" מתייחסת לשני מיני שבתות, השבת של מעשה בראשית ושבת שבתון של יום הכפורים (ואין הכוונה לחילול שתי שבתות, כי לדעת הרמב"ם כבר בפעם אחת נעשה מומר).

יש להטעים את דבריו על פי המגיד מדובנא (אהל יעקב פרשת בהר) שאמר שאדם צריך לעשות שני חשבונות על זמנו בעולם הזה: חשבון קטן של ימים ושנים וחשבון גדול של שמיטות ויובלות. ולפי זה יש יום שהוא זכר למעשה בראשית בשני סדרי הגודל הללו: שבת, כל שבוע, ויום הכיפורים של היובל, פעם בחמישים שנה.