|
מידת חסידות / רפי זברגרחולין קל ע''א-ע''ב
הקדמהפרקנו המתחיל בדף של היום, עוסק במצוות מתנת כוהנים של זרוע לחיים וקיבה. הפסוק המצווה על כך כתוב בפרשת שופטים (דברים י''ח, ג'): וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. נלמד את חלקה הראשון של המשנה הראשונה בפרק: הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, מתנות כהונה אלו נוהגות אף בחוץ לארץ, כיוון שאינן מצוות התלויות בארץ. לכאורה זהו דין פשוט, ורש''י מסביר כי אמנם כן, הצורך בדין זה בא בעקבות הדין השלישי המחודש, המלמד כי מצווה זו נוהגת רק בחולין ולא במוקדשין. בפני הבית ושלא בפני הבית. מצווה זו נוהגת גם כשאין בית מקדש, כיוון שהיא נוהגת רק בשחיטת חולין שאינה במקדש, כפי שנלמד בהלכה הבאה. בחולין אבל לא במוקדשין, בבהמות שהוקדשו לעבודת בית המקדש אין חובה לתת מהם מתנות של זרוע, לחיים וקיבה. מיד המשנה תבאר, מדוע הייתה הווא אמינא לחשוב אחרת. שהיה בדין: ומה אם החולין שאינן חייבים בחזה ושוק חייבים במתנות קדשים שחייבים בחזה ושוק אינו דין שחייבים במתנות היה אפשר ללמוד חיוב זרוע, לחיים וקבה של מוקדשין מחולין באופן הבא: חולין שאין בהם חובת נתינת חזה ושוק לכוהנים, ובכל אופן חייבים בזרוע, לחיים וקיבה, קודשים שהם יותר חמורים, שהרי חייבים בנתינת חזה ושוק לכוהנים, לכאורה צריכים להיות מחויבים גם על הזרוע, לחיים וקיבה. תלמוד לומר (ויקרא ז', ל''ד): כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחׇק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - אין לו אלא מה שאמור בענין. דוחה המשנה אפשרות של קל וחומר זה מכוח מיעוט בקודשים. המילה אֹתָם בפסוק המצווה על נתינת חזה ושוק לכוהנים בקרבן שלמים (קודשים), מלמד כי נותנים בשלמים אך ורק את החזה והשוק ולא נותנים גם את הזרוע, לחיים וקיבה. שאר הקודשים (שלא נותנים בהם זרוע, לחיים וקיבה) נלמדים בבנין אב משלמים.
הנושאבמשנה למדנו את ההווא אמינא לחייב זרוע, לחיים וקבה גם בקודשים בקל וחומר מחולין, הלימוד נדחה מכוח גזירת הכתוב. לאחר הפנמת פטור זרוע, לחיים וקבה בקודשין, מנסה הגמרא ללמוד מקודשין על חולין, שגם בחולין יצטרכו לתת חזה ושוק כמו בקודשים: ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק מקל וחומר! ומה קדשים שאין חייבים במתנות, חייבין בחזה ושוק, חולין שחייבין במתנות, אינו דין שחייבין בחזה ושוק! הגמרא מציעה לעשות קל וחומר הפוך: קדשים ''קלים'' כיוון שלא נותנים זרוע, לחיים וקיבה, ובכל אופן חייבה תורה לתת חזה ושוק לכוהנים, חולין, שהם ''חמורים'' יותר, שהרי חייבים בזרוע, לחיים וקיבה, בוודאי צריכים להיות חייבים גם בחזה ושוק (והרי ידוע לנו כי חזה ושוק ניתנים רק מן קורבנות). אמר קרא (דברים י''ח, ג'): וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. זה – אין, מידי אחרינא – לא. גם כאן עונה הגמרא שיש גזירת הכתוב בפסוק של מצוות זרוע, לחיים וקיבה, המלמד כי רק בחולין יש מצווה לתת מתנות אלו אך לא בדברים שאינם חולין (קודשין). המיעוט נלמד מן המילה וְזֶה בפסוק. אלא טעמא דכתב רחמנא זה, הא לאו הכי הוה אמינא חולין חייבין בחזה ושוק, והא בעי תנופה! מקשה הגמרא על תשובה זו, ושואלת האם ללא גזירת הכתוב (הנלמד מן המילה וְזֶה) היינו באמת פוסקים שיש חובת נתינת חזה ושוק לכוהנים גם בחולין, זה הרי לא ייתכן שצריך להניף את החזה ושוק ובחולין הדבר לא מתאפשר, כהסבר הגמרא מיד: היכא לינופינהו? אי אבראי - יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי ה' אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' כתיב! בפועל לא תהיה אפשרות להניף חזה ושוק בחולין, שהרי אם נניף מחוץ לעזרה - זה נוגד את הפסוק המחייב להביא חזה ושוק דווקא לִפְנֵי ה' (בעזרה) אי אגואי - קא מעייל חולין לעזרה. מסיימת הגמרא ואומרת, כי גם בתוך העזרה אין להניף, שהרי אסור להכניס חולין לעזרה. הלכך לא אפשר, אלא 'זה' למה לי? לכן מגיעים למסקנה שאין אפשרות להניף את חזה והשוק של החולין. אם כן, ברור שאין להביא חזה ושוק בחולין, ואז אין צורך בגזירת הכתוב ללמד הלכה זו, ולאור זאת מקשה הגמרא מדוע התורה כתבה את המילה ''וזה'' לכדרב חסדא, דאמר רב חסדא: המזיק מתנות כהונה או שאכלן, פטור מלשלם. עונה הגמרא כי המילה ''וזה'' מלמדנו את הלכת רב חסדא, הקובעת שדין זרוע, לחיים וקבה קיים רק כשהחלקים הפנימיים הללו עדיין בעין. אך אם בעל הבהמה שרף או זרק חלקים אלו, או אפילו נהנה מהם (אכל אותם) ועתה הם אינם קיימים, פקעה המצווה וגם אין חובה לתת את שוויים לכוהנים מדין ''מזיק''. דין זה נלמד כאמור מן המילה ''וזה'' – כביכול מצביעים באצבע על הזרוע, לחיים וקיבה, ורק כשהם קיימים בפועל חייבים לתת, אך אם כבר לא קיימים – אין חובה לשפות על הנזק לכוהנים.
מהו המסר?למדנו היום על חובת נתינת זרוע, לחיים וקבה לכוהנים. נציין כי ככל מצוות עשה, בית דין כופין אותו עד שיקיים המצווה. 1. עצם החטא מהווה עבורו ''קלון'' שבוודאי אינו כדאי ואינו מומלץ, בלשון המעטה. 2. גם אם העלים את המתנות, ולפי רב חסדא פטור מנתינתם לכהן, מידת חסידות להביא בכל אופן את דמי המתנות לכהן (תלמיד חכם או עני) ולא להישאר במצב של פטור. מסקנה: גם אם יש פטור פורמאלי מחובה מסוימת, אם אפשר - מומלץ "להיות חסיד'' ולשאוף לקיימה בכל מקרה.
לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |