איך קיימו בני ישראל את מצוות שמחה?

הרב דב קדרון

חולין יז ע"א

לדעת רבי עקיבא כאשר בני ישראל היו במדבר הם לא היו חייבים לשחוט בשר, אלא היה מותר להם לאכול גם בשר נחירה, שלא נשחט כהלכה, אולם משנכנסו לארץ התחייבו בהלכות שחיטה. רבי ירמיה שאל מה הדין בבשר נחירה שהוכנס על ידי אחד מבני ישראל לארץ, האם היה מותר לו לאוכלו, ונשאר בספק.

על פי זה מקשה בעל משנה שכיר (מועדים שבועות שמחת יו"ט בבשר ביום קבלת התורה) איך קיימו בני ישראל את מצוות שמחת החג ביום מתן תורה, שהרי חג השבועות היה אז בשבת, והר"ן (סוכה כא,א בדפי הרי"ף ד"ה והשמחה) כתב שבמצב כזה מקיימים את מצוות השמחה בבשר חולין שנשחט ביום שישי, אבל ההלכה היא ששחיטת מי שאינו מצווה על השחיטה נבילה היא. וכיוון שרק בשבת ניתנה תורה, וביום שישי עדיין לא נצטוו על השחיטה, כל מה ששחטו לפני מתן תורה היה אסור באכילה, אם כן איך קיימו את מצוות שמחה באכילת בשר?

הוא מעלה את האפשרות שהבשר שהיה להם מלפני מתן תורה היה מותר באכילה גם אחר כך, אולם דוחה זאת, שהרי זהו בדיוק הספק של רבי ירמיה, שלא נפשט. ומשום כך הוא מציע פתרונות ניסיים, כגון שירד להם בשר מן השמים, או שנברא להם בשר באמצעות ספר יצירה.

אולם דבריו תמוהים, שהרי לפי שיטת רבי עקיבא גם אחרי שניתנה התורה היה מותר להם לאכול בשר נחירה (ורק לפי רבי ישמעאל התחייבו בשחיטה), נמצא שהבשר שהיה להם מלפני מתן תורה היה אכן כשר ומותר באכילה גם באותו יום שבו ניתנה התורה וגם לאחר מכן, עד שנכנסו לארץ, ובבשר זה יכלו לקיים את מצוות שמחת חג השבועות.