|
חיפוש הבעלים / רפי זברגרבכורות טז ע''א
הקדמה
למדנו במאמר על הדף הקודם כי ניתן להתפיס את הוולד שנולד לאמו בעלת המום, אשר קדם הקדשה למומה (ולכן היא קדושה בקדושת הגוף). הגענו למסקנה כי מדובר במקרה שהאמא התעברה, נפדתה ולאחר מכן ילדה. רב ששת פסק כי ניתן להתפיס את הוולד לפני הפדיון רק על הקדושה של האמא (סוג הקרבן שלה). הגמרא שם הוכיחה את תשובתו של רב ששת מתוך ברייתא ארוכה. במאמר זה נתייחס לקטע אחד מתוך אותה הברייתא. אבל קדם הקדישן את מומן, או מום עובר להקדישן ולאחר מכאן נולד מום קבוע ונפדו ... ובין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן עושין תמורה .... כללו של דבר הרי הן כהקדש לכל דבריהם ואין לך בהן אלא היתר אכילה בלבד הקטע הזה בברייתא עוסק במקרה והקדשן קדם למומן, או אפילו היה מום עובר שקדם להקדשן (מום עובר אינו נחשב למום). אם הקדישו לפני המום, ההקדש חל גם לאחר הפדיון לגבי הדינים הבאים: פטורים מבכור ומתנות (זרוע, לחיים וקיבה), אסורין בגיזה ועבודה, ועושים תמורה. הפדיון בכל אופן מתיר באכילה בכל מקום.
הנושאהגמרא בדף שלנו דנה בין היתר גם על הדין הנ''ל ("ובין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן עושין תמורה") אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ותמורתו לאחר פדיונו מתה. מאי טעמא? היכי ליעביד? ליקרביה - מכח קדושה דחויה קאתיא, ליפרקה - לא אלימא למיתפס פדיונה, הלכך מתה. הגמרא שוללת את כל האפשרויות:
מתקיף לה רב עמרם: ותיתכיל במומה לבעלים? וכי מה בין זו לתמורת בכור ומעשר? דתנן (תמורה כ''א, א'): תמורת בכור ומעשר - הן וולדן, וולד ולדן עד סוף כל העולם - הרי הן כבכור ומעשר, ויאכלו במומן לבעלים. למדנו במסכת תמורה, כי תמורת בכור ומעשר דינם כמו בכור ומעשר עצמן, שאם נפל בהם מום, מותר לבעלים לאוכלם. אם כן שואל רב עמרם, מדוע שלא נאכל גם תמורת פסולי המוקדשין, בניגוד להלכת רב נחמן שיש להמיתו. אמר ליה אביי: זה שם אמו עליו וזה שם אמו עליו, זה כולו תמורת בכור ומעשר מיקריא, מה בכור ומעשר - במומן מיתאכלן לבעלים, אף תמורתן מיתאכלא. וזה שם אמו עליו: תמורת קדשים מיקריא, מה קדשים לא מיתכלי אלא בפדיון, אף תמורתן - נמי לא מיתכלי אלא בפדיון, והא - לא אלימא למיתפס פדיונה. אביי עונה לרב עמרם בהתבסס על העיקרון כי בדיני תמורה משווים את המומר ל''מקור'' (''שם אמו'' בלשון הגמרא). בכור ומעשר מותר לאכול אם יש בהם מום (בניגוד לקודשים אחרים שיש לפדותן לפני אכילתן), ולכן גם תמורת הבכור יכולה להיאכל מבלי להיפדות. גם תמורת פסולי קודשין אמורה להיות נאכלת כמו פסולי המוקדשין עצמן – רק לאחר פדיון. ומכיוון שאין אפשרות לפדות את תמורת פסולי הקודשים (קדושתן ''קלושה'', כדלעיל) אין היתר לאוכלם (ולכן רב נחמן פסק שיש להמיתם). המשנה בתמורה משתמשת בקשר לבכור ומעשר במונח ''יאכלו במומן לבעלים''. יש לציין בהקשר זה, כי לכל דבר יש את ''הבעלים'' שלו. בכור נאכל לכוהנים, ולכן נגדיר את הכוהנים כבעלים, ולפי זה קובעת המשנה כי הכוהנים יאכלו גם את תמורת הבכור. לעומת זאת מעשר נאכל לבעלים ממש, ולכן גם את תמורת המעשר נאכלת לבעלים.
מהו המסר?''חיפוש'' של ''בעלים'' לכל מרכיב, מלמד אותנו שיש לחפש ''את האמא והאבא'' שלו (כלשון אביי בקושייתו ''שם אמו''). בעולם החינוך ניתן ליישם עיקרון זה בהסתכלות עמוקה ורחבה כפי שנדגים בדוגמאות הבאות:
1. ילד צועק – אולי הוא פוחד מדבר מה 2. ילד מתפרץ – אולי יש לו בעיות בשליטה רגשית 3. אינו מכין שיעורים – אולי קשה לו, אולי יש ''מפריעים'' אחרים בבית וכן הלאה.
1. יש טוב בכל אדם (וכמובן גם בכל ילד), גם אם הוא נסתר, וצריך ''לחפש'' אותו. 2. מציאת נקודת הטוב ''מעלה'' את האדם ומייצרת זהות טובה [אלו ה-''בעלים אמיתיים''] 3. גם ''טוב פגום'' הוא טוב מכוסה שיש לאתר אותו. 4. העיקרון החשוב ביותר בתורה – הטוב הוא מקור השמחה, היוצרת תקווה ותנועה לעוד.. שמחה.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |