בן אדם עלה למעלה עלה

הרב דב קדרון

חולין לו ע"ב

בדרך כלל אוכל לא יכול לקבל טומאה אם לא הוכשר לזה על ידי אחד משבעה המשקים שמכשירים לקבלת טומאה, אבל במה ששייך לקודש יש את "חיבת הקודש" שגורמת לאוכל להיות מוכשר לקבלת טומאה אף ללא מגע עם משקה. ב"בירור הלכה" הובאו דעות הראשונים בקשר לשאלה האם חיבת הקודש מכשירה את האוכל לקבלת טומאה מן התורה או שזוהי רק גזירה מדרבנן.

לפי אחת הדעות יש לחיבת הקודש כח מן התורה לא רק להכשיר אוכל לקבלת טומאה, אלא אפילו להחשיב את מה שבדרך כלל לא מוגדר כאוכל ואינו בר קבלת טומאה, כגון עצים ולבונה, כאוכל.

מכאן ניתן ללמוד עד כמה גדול כוחה של הקדושה, שלא רק שיש בה כח לממש את הפוטנציאל של האוכל והופכת אותו לחשוב ובר קבלת טומאה, אלא שיש בכוחה אף להנביע איכויות חדשות שלא היו קיימות בדבר וליצור בו פוטנציאל חדש שלא היה קיים בו, כגון עצים ולבונה שאינם נחשבים אוכל כלל ואין להם אפילו פוטנציאל להיות אוכל כל זמן שאין בהם קדושה, אבל חיבת הקודש מכשירה אותם ומאפשרת להם להיחשב כדברי מאכל.

ומכאן גם לגבי האדם: כאשר הוא מקשר את עצמו אל הקדושה באמת, אין הקדושה רק מגלה את הטוב שכבר קיים בו, אלא אף מרוממת אותו ומעניקה לו כוחות חדשים שלא היו ניכרים בו קודם. כל אדם יכול להוסיף לעצמו כנפי רוח שאיתם יוכל לעלות לגבהים עצומים, בכוח עז שלא היה בו קודם.