|
זמן משמעותי / רפי זברגרערכין יב ע''א
הקדמהאנו ממשיכים לעסוק בנושאי שירה בבית המקדש, שהיו חלק בלתי נפרד מעבודת הקרבנות.
הנושאאיבעיא להו, נסכים הבאים בפני עצמן, טעונין שירה או אין טעונין שירה? שואלת הגמרא, האם נסכים הבאים ללא קרבן מחייבים שירה או לא? כיון דאמר [רבי] שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין - אמרינן, או דלמא: על אכילה ושתיה – אמרינן, אשתייה לחודה - לא אמרינן: צדדי הבעיה: מצד אחד יש כלל שאין אומרים שירה אלא על היין, ולכן יש לשיר גם על נסכים הבאים בפני עצמן, ומצד שני אולי נאמר שיש שירה רק על שתיה עם אכילה, אך אין שירה לשתייה בלבד (נסכים בפני עצמן הם שתייה לבד). תא שמע, רבי יוסי אומר: מגלגלין זכות ליום זכאי, וחובה ליום חייב.. וכו' האי שירה מאי עבידתיה? אילימא דעולת חובה, מי הוה? בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד, ואלא דעולת נדבה. והא תני רב מרי בריה דרב כהנא דלא צריכא? אלא לאו דנסכין. מנסה הגמרא לפשוט את השאלה מכוח ברייתא שצוטטה כבר לעיל (י''א:). קבעה הברייתא את הכלל שמגלגלים זכות ליום זכאי (מגלגלים ל"יום טוב" עוד דברים טובים), וחובה ליום חייב (מגלגלים דברים פחות טובים ליום פחות טוב), ובהמשך מתואר בברייתא שכשהאויבים נכנסו לבית המקדש בתשעה באב, הלוויים שרו את הפסוק בתהלים (צ''ד, כ''ג) וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם. אמר רבא ואיתימא רב אשי: ותסברא שירה דיומיה (תהלים כ''ד, א'): לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהֹוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָה', וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם, אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם (שם צ''ד, כ''ג) - בשירה דארבעה בשבא הוא! אלא - אילייא בעלמא הוא דנפל להו בפומייהו. רבא (או רב אשי) דוחים את ההוכחה, מכך שלא ייתכן שהשיר שהם שרו היה על נסכים. שכן למדנו שהחורבן היה ביום ראשון, והם שרו של יום רביעי (צ''ד) ולא שרו שיר של יום ראשון (כ''ד), אלא מסיק רבא כי הלוויים שרו ''שיר קינה'' על המצב הגרוע (פרק צ''ד הינו שיר "נקמת ה' על הרשעים") בלי קשר לנסכים שהוקרבו. והא עומדים על דוכנן קתני? מקשה הגמרא, והרי מתואר בברייתא שהלוויים ''עמדו על דוכנן'', משמע שהייתה ''עבודת שירה'' ולא שרו ''שיר קינה''! כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: אומר שירה שלא על הקרבן. עונה הגמרא לפי פירוש ריש לקיש, שהלויים יכולים לשיר במקומם (על הדוכן) גם שירה שאינה על קרבן. אם כן, יכול להיות שהלויים שרו ''שיר קינה'' על הדוכן. אי הכי - בנסכים נמי לימא? נפיק מיניה חורבא: הגמרא דוחה אפשרות לומר כי הלויים שרו גם על נסכים הבאים בפני עצמן (לאור שיטת ריש לקיש), ובכך לפשוט את שאלתנו, כיוון שאם ישירו הלוויים ברשות, יבואו לטעות ולחשוב כי גם בנסכים הבאים עם קרבן - השירה אינה אלא רשות (אבל באמת השירה עם הקרבן היא חובה). גופא, רבי יוסי אומר: מגלגלין זכות ליום זכאי וכו', בראשונה - במוצאי שביעית. הגמרא עושה זום לקטע של הברייתא המציין כי חורבן בית ראשון היה ''במוצאי שביעית'' שהיא השנה הראשונה לשנות השמיטה. על קביעה זו מקשה הגמרא מפסוק בספר יחזקאל (מ', א'): מי משכחת לה? והכתיב: בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה. איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחדש? הוי אומר זה יובל. ואי סלקא דעתך בחד בשבוע חרוב, מחד בשבוע לחד בשבוע – תמני, לחד בשבוע אחרינא - חמש עשרה הוויין. 1. יחזקאל גלה עם ''גלות יהויכין'' בשנת שמונה לנבוכדנאצר, אחת עשרה שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון. 2. עם גלות יהויכין מינה נבוכדנאצר את צדקיהו למלך על ישראל, אשר מלך אחת עשרה שנה עד חורבן הבית. 3. הנבואה של יחזקאל המתוארת בפסוק זה היתה בשנת עשרים וחמש לגלותו (ארבע עשרה שנה לאחר חורבן הבית (25-11) 4. שנה רגילה מתחילה ב-א' תשרי שהוא בעצם "ראש השנה". בשנת היובל, יש מספר הלכות המתחילות ביום כיפור, כמו: שחרור עבדים, חזרת שדות לבעלים המקוריים ועוד. לכן הפסוק הנ''ל, הקורא לעשור לחודש ''ראש השנה'' מדבר על שנת היובל. ומכאן לשאלת הגמרא: אם אמנם חורבן הבית היה במוצאי שביעית, שהיא השנה הראשונה למניין שנות השמיטה שלאחר מכן, ונבואת יחזקאל הייתה בשנת היובל (סעיף 4), אזי שנה זו אמורה להיות שנה החמש עשרה לחורבן ולא בשנה הארבע עשרה, כפי שמצוין בפסוק. אמר רבינא: בארבע עשרה שנה אחר. שנה שהוכתה העיר מתרץ רבינא כי בחישוב השנה החמש עשרה בנבואת יחזקאל, לא מחשיבים את שנת החורבן, שכאמור הייתה בשנה הראשונה לשמיטה. אם כן החישוב הוא : 6 (שנה אחרי החורבן עד השמיטה)+ 7 (שמיטה נוספת)+1 (יובל) = 14.
מהו המסר?למדנו היום להחשיב את ראש השנה של שנת היובל מיום כיפור כיוון שהוא "היום המשמעותי" הראשון בשנה זו.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |