טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

דקא בעי ליה לדמיה ללכא – כנימת הלכה

 

"תא שמע: השוחט וצריך לדם חייב לכסות, כיצד הוא עושה? או נוחרו או עוקרו; מאי לאו בעוף, דקא בעי ליה לדמיה ליניכא! לא, בחיה, דקא בעי ליה לדמיה ללכא" (חולין, כז ע"ב).

פירוש: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו בברייתא: השוחט חיה או עוף וצריך לדם, ולא לבעל החיים עצמו חייב לכסות את הדם. כיצד הוא עושה, אם הוא בכל זאת רוצה להשתמש בדם? או נוחרו את בעל החיים או עוקרו, וכך אינו צריך לכסות את הדם. מאי לאו [האם לא] מדובר כאן בעוף, דקא בעי ליה לדמיה ליניכא [שהוא צריך את דמו כדי לטפל בעש]? ומכאן שיש לעוף דין שחיטה מן התורה, שאם לא כן, מדוע אם נחרו ייפטר מכיסוי הדם? והרי גם נחירה כשרה בו! ודוחים: לא בעוף מדובר כאן, אלא בחיה, דקא בעי ליה לדמיה ללכא [שהוא צריך את דמו לצבע אדום], ואין מכאן ראיה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

 

שם עברי: כנימת הלכה         שם באנגלית:  Lac Scale          שם מדעי: Kerria lacca

שם נרדף במקורות: לכא


נושא מרכזי: מהי ה"לכא" ומה היתרון בשימוש בדם חיות בהשוואה לעופות?

 

 

הערוך (ערך "יניבא") פירש: "... ודם החיה עושים אותו לצבע לכא. סס שמו לכא ודם החיה מחזק אותו הגוון ועוד מפורש בערך אנבא". בדרך כלל השם "סס" קשור לחרקים נוברי בגדים אך כאן הכוונה כנראה לחרק קטן שאינו מעופף כנראה כנימת הלכה (תמונה 1). בדברי רבי בנימין מוספיא בספרו "מוסף הערוך" אנו מוצאים תיאור מפורט יותר: "פירוש בלשון ישמעאל ורומי מין צבע אדום הגדל כמין שרף דבק במקלות המובא מארץ מזרח ובשרף הזה חותמים הכתבים". תאור "מוסף הערוך" חד משמעי ולא מותיר מקום לספק לגבי זיהוי "לכא" עם כנימת הלכה. המדובר במין של כנימת מגן הנפוץ בעיקר בדרום-מזרח אסיה (הודו, תאילנד ועוד). מנקבות חרק זה מפיקים את החומר הדביק והשרפי הידוע בשם שלאק (Shellac) המשמש כבסיס לייצור לכה טבעית, חומרי ציפוי וזיגוג לתעשיית העץ, המזון והתרופות, ובעבר אף שימש להפקת צבע ארגמן (על השלאק ראו ב"הרחבה").
 

לאור זיהוי "לכא" כשלאק מעניין לבדוק את התאמתו למהלך הסוגיה ממנה ניתן להסיק שתוספת דם חיה מועילה לו בניגוד לדם עוף. שיערתי שמתוך מרכיבי הדם החלבונים הם החשובים לאיכות השלאק ואכן מצאתי שהוספת חלבונים לשלאק היא טכניקה נפוצה בתעשיות הציפוי, המזון, התרופות ועיבוד העור. אמנם השלאק כשלעצמו הוא שרף טבעי מעולה, אך יש לו כמה חסרונות פיזיקליים: הוא נוטה להיות פריך ושביר לאורך זמן, רגיש לשינויי טמפרטורה, ואינו עמיד מספיק בפני מים או לחות גבוהה. כאשר משלבים חלבונים טבעיים תכונות הציפוי משתפרות באופן משמעותי. היתרונות המרכזיים של הוספת החלבונים הם:
 

1. שיפור הגמישות ומניעת פריכות. שלאק טהור מתקשה והופך עם הזמן לנוקשה, שביר ונוטה להיסדק. החלבונים פועלים כ"מרככים" טבעיים בתוך המבנה המולקולרי של השרף. הם יוצרים רשת גמישה שמונעת מהשלאק להישבר ומאפשרת לציפוי "לנשום" ולהתרחב מבלי להיסדק.
 

2. חיזוק העמידות בפני מים ולחות. למרות ששלאק משמש כחומר איטום, בסביבה בעלת לחות גבוהה הוא עלול לספוג מים, להלבין או להתקלף. שילוב של חלבונים הידרופוביים (דוחי מים) מסויימים, משנה את הקוטביות של הציפוי ומגביר משמעותית את כושר עמידותו בפני חדירת נוזלים ולחות.
 

3. שיפור משמעותי של החוזק המכני. החלבונים יוצרים קשרי מימן וקשרים כימיים עם חומצות השומן והשרף של השלאק. חיבור זה מעניק לציפוי הסופי חוזק מתיחה גבוה בהרבה, עמידות טובה יותר בפני שחיקה, שריטות ומכות פיזיות.
 

4. שיפור כושר ההצמדה (Adhesion) והברק בתעשיית העור והעץ. בגימור מוצרי עור (למשל, שימוש בקזאין ובשלאק יחד) ובפוליש מסורתי של עץ. קזאין מעניק לציפוי יכולת היצמדות מעולה לתשתיות אורגניות. השילוב מאפשר להגיע לברק טבעי גבוה מאוד תוך שמירה על מגע נעים, מבלי שהשכבה תיראה פלסטית או מלאכותית.
 

5. שליטה בקצב שחרור חומרים (בתרופות ובתוספי תזונה). בתעשיית התרופות משתמשים בשלאק לציפוי טבליות. כדי שהגלולה לא תתפרק בקיבה החומצית אלא רק במעי. הוספת חלבונים לשלאק מאפשרת ליצרנים "להנדס" במדויק את קצב התפרקות הטבלייה: השילוב יוצר נקבוביות מיקרוסקופיות מבוקרות, המאפשרות שחרור מושהה ויציב של התרופה או הוויטמין בגוף.
 

לאחר שמצאנו שהוספת חלבונים תורמת לאיכות הצביעה בשלאק עולה השאלה האם אכן תכולת החלבונים בדם חיות (ובהמות) גבוהה מאשר בעופות. מתברר שאכן כן, ישנם הבדלים מוגדרים בריכוז החלבונים הכללי בדם וכן ביחסים בין סוגי החלבונים השונים (כמו אלבומין וגלובולין), בין עופות, חיות בר ובהמות (יונקים מבוייתים). ההבדלים הללו נובעים משילוב של דרישות מטבוליות, קצב חילוף חומרים, מערכת החיסון ואפילו לחצים אוסמוטיים הקשורים לתעופה או לגודל הגוף. באופן כללי בעופות ריכוז החלבון הכללי בדם נמוך בכמחצית מאשר ביונקים (חיות ובהמות). ריכוז הגלוקוז הגבוה בדם העופות מאפשר לשמור על לחץ אוסמוטי מתאים בריכוז חלבונים נמוך יותר. ריכוז החלבונים בעופות  נע בדרך כלל בטווח של 3–5.5 גרם/דציליטר (g/dL) וביונקים (בהמות וחיות) נע בדרך כלל בטווח של 6–8 (g/dL) ולעיתים אף יותר, תלוי במין ובגיל.
 

זיהוי שונה ל"לכא" אנו מוצאים בפרוש רש"י: "ללכא - צבע עור אדום שקורין פרק"א". ד"ר מ. קטן(1) תירגם parche = עור אדום. הוא הוסיף שמוצא סחורה זו בארץ הפרתים. הוא הפנה לגמרא בפסחים (מב ע"ב): "וזומן של צבעים וכו'. הכא תרגימו מיא דחיורי דצבעי בהו לבא"(2). בפירוש רש"י (שם) אנו מוצאים: "דצבעו בהו לבא - סרכ"א +(צ"ל פרק"א) עור אדום". לפירוש זה הגרסה בגמרא היא "לכא" במקום "לבא" כגירסת רבינו גרשום ואחרים.
 

ח. י. קאהוט (ערך "לכא") ציין שהחוקר בוקסטורף מצא באחד מכתבי היד של הערוך את הגרסה "פערש". לדעת קאהוט הכוונה לצבע כהה מאוד, כמעט שחור, בעל תת-גוון עמוק. "פערש" הוא המילה האיטלקית perso. 
 

 

כנימת הלכה          צילם: Jeffrey W. Lotz

 

 

שלאק (Shellac)

השילק הוא שרף המופרש על ידי נקבות כנימת הלכה (Kerria lacca) החיה על עצים בעיקר ביערות הודו ותאילנד (תמונה 6). השרף מעובד ונמכר בצורת פתיתים המומסים בכהל אתילי ליצירת שילק נוזלי. השילק משמש לצביעה, הברקה, ציפוי מזון ועץ ועוד והוא השרף התעשייתי היחיד שמקורו מן החי.

כנימת הלכה היא חרק בצבע שני שבשלב הזחל גודלו 2-3 מ"מ. נחילים גדולים של כנימות ניזונים מעצים פונדקאים מסוימים הנקראים "עצי לכה". מחזור החיים של הכנימה נמשך כששה חודשים והוא מוקדש לאכילה, רבייה והפרשת לכה המשמשת כמעטפת הגנה לזחלים. בעונות מסוימות בשנה הכנימות רוחשות במספרים כה גדולים עד שהעצים נצבעים בצבע אדום או וורוד. כאשר הכנימות מתיישבות על ענפים או גזעים הן שולחות חדק דמוי עוקץ על מנת לחדור דרך קליפת העץ ולמצוץ מוהל תאים עד מותן. בשפת יצרני השילק התופעה מכונה "סעודת המוות". תוך כדי תזונה הן מתרבות כאשר כל נקבה מטילה במהלך חייה כאלף ביצים.

מוהל התא המעוכל עובר בגוף הכנימות שינויים כימיים ולבסוף הוא מופרש דרך נקבים המנקזים בלוטות רבות (חד תאיות ורב תאיות) המפוזרות מתחת לכל שטח הפנים של הקוטיקולה.(3)  בעת המגע עם האוויר הנוזל המופרש יוצר כיסוי דמוי קליפה קשה המכסה את כל הנחיל. במשך הזמן כיסוי זה הופך לקרום העוטף את הכנימות והענפים. הפרשת הלכה נועדה להכין את המצע עליו יתפתח הדור הבא. היא מספקת את הנוזל שבו הביצים מתפתחות עד לשלב הבגרות של הדור הבא. בדומה למינים רבים של כנימות המגן גם כנימת הלכה מפרישה כמויות גדולות של טל דבש.

5% מהכנימות המצטברות על הענפים הם זכרים ולאחר שהם מפרים את נחילי הנקבות גם הם מתחילים ב"סעודת המוות". למרות שהם תורמים על ידי הפרשה ישירה רק מעט לכה, תרומתם העקיפה גדולה משום שהנקבות מגבירות במידה רבה את הפרשת הלכה רק לאחר הפרייתן. ככל ששכבת הלכה על הנחיל מתעבה הוא הופך בהדרגה לפחות פעיל. בחודש השישי או השביעי בוקעים הצעירים מתוך הקרום ומחפשים אתרי הזנה חדשים. יצרני השילק מסייעים לזחלים למצוא אתרי הזנה מוצלחים. לשם כך קוצצים ענפים הנושאים מושבות של כנימות ימים ספורים לפני הבקיעה וקושרים אותם על ענפי עצים לא נגועים בעלי ענפים צעירים ועדינים. לאחר השלמת תהליך זה אין צורך בטיפול נוסף.

את השילק מפיקים על ידי קרצוף גזעי עצים שעליהם חיות הכנימות. על מנת לייצר 500 גרם פתיתי שילק יש צורך ב – 100,000 כנימות. את חומר הגלם להכנת השילק המכיל שבבי עץ וחלקי גוף של הכנימות מניחים בשרוולי בד קנבס ומחממים מל אש. החום ממיס את חומר הגלם המטפטף החוצה מתוך הקנבס ומותיר אחריו את הפסולת המוצקה. השילק הסמיך והדביק מיובש למשטחים דקים ולאחר מכן נשבר לפתיתים. לקראת השימוש טוחנים את השילק לאבקה עדינה ומערבבים אותה עם כוהל אתילי להכנת השילק הנוזלי. שילק מכיל באופן טבעי כמות קטנה של דונג (3-5%) שמקורו בכנימה. כאשר מעוניינים לצבוע צביעה נוספת על השילק יש לסלק את הדונג על מנת לאפשר את הדבקת צבע הכיסוי אל המשטח. ההרכב הכימי המדויק של השילק לא ידוע אך המרכיבים העיקריים הם: hydroxy fatty acid esters ,sesquiterpene acid esters , Aleuretic acid, r-butolic acid, shellolic acid, and jalaric acid . ההרכב תלוי במידה רבה במקור והעיתוי של קציר מקלות השילק.

פוסקים רבים מתירים את אכילת השילק אף מלכתחילה אם כי הרב מרדכי אליהו זצ"ל אסר אף בדיעבד (אנצי' לכשרות המזון להרב אדרעי עמ' רנ). ועי' שו"ת והרים הכהן (ח"ב קונט' צפונות המזון עמ' 29). בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' כד) התיר לכתחילה את השימוש בתמצית זו כאשר היא מעורבת בכהל מכמה טעמים:

א. לדעתו השילק דומה לדבש משום שאינו מתמצה מגופו של השרץ וכדעת המתירים גם דבש גזין וצרעות. קטונתי אפילו מלומר קטונתי מול ענקים אך לא ירדתי לסוף דעתם של המשווים בין דבש לשילק. בניגוד לדבש הנפלט מקיבת הדבש מבלי לעבור בתאי גוף הדבורה ומבלי לעבור שינויים כימיים קיצוניים הרי שהשילק מופרש מבלוטות (צברי תאים מפרישים) המפוזרות על, כמעט, כל שטח הפנים של הכנימות לאחר עיבוד מוהל תאי הצמח. השילק דומה יותר לחלב בהמה טמאה מאשר לדבש (או אפילו טל-דבש).

ב. לאחר הפרשת השילק הוא מתקשה ולכן מעמדו כ"פירשא" שהרי אין הוא ראוי לאכילה כמות שהוא.

ג. השימוש בשילק הוא רק לאחר המסתו בכוהל ולכן הוא בטל ברוב שהרי אין הוא נותן טעם לשבח.

 

 

---

(1) ב"אוצר לעזי רש"י". 
(2) פירוש: במשנה הוזכר זומן של צבעים שהוא חמץ. ומסבירים: הכא תרגימו [כאן בבבל, הסבירו] שזהו מיא דחיורי דצבעי בהו לבא [מים של סובין שצובעים בהם את העור].
(3) הקוטיקולה היא מבנה רב שכבתי העוטף את העור החיצוני של רבים מחסרי החוליות ויוצר כעין שלד חיצוני. המרכיב העיקרי בקוטיקולה של פרוקי הרגלים (הכנימות נכללות בקבוצה זו) הוא הכיטין (תרכובת של יחידות רב סוכר) המשולב בחלבונים, שומנים ועוד.
 

 

רשימת מקורות:

הרב יגאל הדאיה, 'דיני חרקים במזון', אמונת עתיך 33, שבט-אדר תש"ס. 

לעיון נוסף:

זהר עמר, 'כנימת הלכה במקורות היהודים', המעין מ"ז א' (תשרי תשס"ז) 35-40.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)