"תפוקה שולית פוחתת" בחינוך / רפי זברגר

ערכין יג ע''א-ע''ב

הקדמה

נלמד את המשנה בעמוד א'. משנה זו ממשיכה את הנושאים בהם יש גבול תחתון ועליון. משנתנו מתמקדת בנושאים שיש להם רק גבול תחתון.
אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים, כדי לשבת ולימים טובים של ראש השנה, ומוסיפין עד עולם.

בכל רגע נתון צריך שיהיו בלשכת הטלאים במקדש ששה טלאים מוכנים להקרבת תמיד של שחר, ותמיד של בין הערבים. הגמרא מסבירה כי הצורך הנ''ל על פי שיטת בן בג בג הסובר כי ''תמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם השחיטה''. דין זה נלמד מקרבן פסח, בו התורה ציוותה לקחת את הצאן לקרבן בעשור לחודש (י' ניסן) ארבעה ימים לפני הקרבת קרבן הפסח לבדוק שאין בהם כל מום (ישנם טעמים נוספים).  
לפי שיטה זו יהיו כל יום שני טלאים שכבר עברו ארבעה ימים מיום לקיחתם, בהם הם  ''מבוקרים''.
אם ניישם דרישה זו ביום חנוכת המזבח, הרי שהיו שני טלאים שנלקחו ארבעה ימים קודם (כולל יום הקרבן) שהם כבר מוכנים להקרבה. עוד שני טלאים שנלקחו שלושה ימים לפני כן, שיהיו מוכנים להקרבה למחרת, ועוד שני טלאים שנלקחו יומיים לפני, שיהיו מוכנים להקרבה לאחר שני ימים. כל יום מוסיפים עוד שני טלאים שיהיו מוכנים להקרבה כעבור שלושה ימים.
נוסח של המשנה ''כדי לשבת ולימים טובים'' הוא רק ''סימן'' לכך שבשבת הצמודה לראש השנה ישנם שלושה ימים שבהם מקריבים ששה טלאים.

אין פוחתין משתי חצוצרות, מתשעה כנורות, ומוסיפין עד עולם, והצלצל לבד.

• חצוצרות – בהם תוקעים עם שירת הלוויים בניסוך היין של קרבנות ציבור. לא פוחתים משתי חצוצרות וניתן להוסיף כמה שרוצים. הגמרא תרחיב על כך, יתואר בגוף המאמר.

    ההגבלה למינימום שניים נלמד כנראה מהציווי בפרשת בהעלתך (במדבר י', י'):  וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם – מיעוט רבים (בַּחֲצֹצְרֹת) שניים.

• כנורות – השתמשו בהם בשירת הלוויים בבית המקדש. רש''י מציין שלא נתפרש טעם הגבלת המינימום לתשעה כינורות. גם על כלי זה אין מגבלת מכסימום.
• צלצל – כלי נגינה זו מוגבל לכלי אחד בלבד. הגמרא מציינת את מקור הדין והסברו.  

הנושא

ועד כמה?

הגמרא שואלת עד כמה חצוצרות ניתן להוסיף?  על פניו שאלת הגמרא נראית תמוהה, שהרי נכתב במשנה במפורש כי "מוסיפים עד עולם'', משמע שאין גבול עליון למספר החצוצרות.
התוספות (עמוד א') מפרש את השאלה בשני אופנים:

אמנם מותר להוסיף כמה שרוצים, כפי שהמשנה קבעה, אך שאלת הגמרא: כמה צריך להוסיף למספר החצוצרות כדי לקיים את המצווה בהידור.

אין כוונת המשנה במשפט ''מוסיפים עד עולם'' כי ניתן להוסיף מספר כוהנים מחצרצים בלי גבול, אלא כנראה בא להביע ''מספר גדול''. לכן שואלת הגמרא עד כמה ניתן להוסיף, כך שיותר מזה כבר יהיה ''ערבוב קולות'' שלא נשמע טוב.

אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב זבדי אמר רב הונא: עד מאה ועשרים. שנאמר (דברי הימים ב' ה', י''ב): וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרְרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים  מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת

משיב רק הונא כי הדבר נלמד מהפסוק בדברי הימים. שם מתואר כי היו מאה ועשרים תוקעי חצוצרות, זהו ככל הנראה המספר המכסימלי להידור מצווה.  מעבר למספר זה אין שום הידור (ואולי אפילו קלקול).

מהו המסר?

 1. ישנן שלוש רמות של קיום מצווה: עיקר המצווה, הידור מצווה, ומעבר לכך: "קלקול מצווה". 
    כדאי לשים לב, כי שלושת המרכיבים הללו קיימים כמעט בכל תחום בחיים. יש את עיקר הדבר, ניתן תמיד להדר ולהוסיף עוד, אך תמיד יש גבול עליון שאחריו, לא רק שלא מהדרין, אלא אפילו ''מקלקלים''.
    בכלכלה קוראים לכך ''התפוקה השולית הפוחתת''. נציג דוגמא מעולם החינוך: 
    חשוב מאוד לקבוע כללים ברורים וחד משמעיים, כמו למשל: לא נוגעים בחשמל, חובת חגורת בטיחות במכונית ועוד. אלו ''עיקרי הדברים'' המחייבים בכל מקרה.
    ''הידור'' בחינוך נקיים דרך הסברת משמעות וההיגיון של הכלל. אולי גם לחשוב ביחד עם הילד על ''חלופות הגיוניות'' וכן הלאה.
    אך אם מגלים נוקשות על ידי קביעת כללים בכל מעשה ומעשה וכן הלאה, מהווה הדבר בעצם ''סמכות יתר''. זהו כבר ''הידור מקלקל'', שאף עלול לגרום לנזקים ולתופעות לא רצויות בהמשך הדרך.   

   2. לפעמים משתמשים ''בלשון של גוזמא'' ואין לקחת את הדברים כפשוטם. הדבר נכון בהרבה תחומים, וכמובן גם בעולם החינוך. נציג כמה משפטים מתחומים אלו, המציגים כי אין כוונת הדובר לפשוטם של המילים:

•  "אמרתי לך אלף פעמים להכין שיעורי בית". הכוונה למספר גדול של פעמים, כנראה לא ממש אלף פעמים
•   "אם לא מסתכלים לצידי הכביש, מסוכן פי אלף מלקפוץ לכלוב של אריות"  – כנ''ל.
•   וכן הלאה על זה הדרך... 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]