|
שינוי תדמית (סטיגמה) / רפי זברגרערכין יד ע''א
הקדמהלמדנו במשנה הראשונה של הפרק את דין "השג יד בנודר" – אדם שנדר "ערך פלוני עליו", אך אין לו מספיק כסף לשלם את הערך הקצוב בתורה. במקרה זה קבעה התורה כי ישלם ''לפי השג ידו''. המשנה בדף הקודם (עמוד ב') דנה באדם אשר השתנה הסטטוס הכלכלי שלו. העיקרון הנלמד ברישא של המשנה קובע, כי אם הוא היה ''עשיר'' באחד השלבים (זמן הנדר או זמן התשלום) – עליו לשלם לפי ערך עושרו (הערך הקצוב בתורה, ולא לפי "השג יד" בזמן היותו עני). נלמד את הסיפא של המשנה העוסקת ב"הכנסה עתידית" לנודר: אפילו מת אביו והניח לו ריבוא, או ספינתו בים ובאה לו ברבואות - אין להקדש בה כלום
הנושאאביו מת והניח לו ריבוא - עשיר הוא! מקשה הגמרא, אם אביו הוריש לו סכום גדול, הרי הוא כבר עשיר, ומדוע פוסקת המשנה לדונו כעני? אמר רבי אבהו: אימא מניח לו ריבוא. רבי אבהו מתקן את הגרסה במשנה ל''מניח'' ולא ''הניח''. כלומר, האבא עדיין לא נפטר, והכסף עדיין לא בכיסו של הבן. פשיטא! על תשובה זו מיד שואלת הגמרא, הרי פשוט הדבר שאם עדיין לא קיבל את הכסף, יש לדונו כעני. זאת למרות שאולי בעתיד, כאשר אביו ימות הוא יקבל את הכסף, אבל כרגע הוא טרם קבלו. כשהיה אביו גוסס. מהו דתימא רוב גוססין למיתה, קא משמע לו. מעמידה הגמרא בתשובתה אוקימתא במשנה, כי מדובר באבא גוסס. היה אפשר לפסוק שהבן נידון כבר כ''עשיר'', לאור הכלל ''רוב גוססין למתה'', וכבר כאילו הכסף כבר הגיע אליו, אך לא – המשנה פוסקת כי למרות שישנה סבירות גבוהה מאוד לזכייה בכסף של האבא, מכיוון שכרגע הוא עדיין לא קיבלו, נידונו כעני לגבי תשלום נדר ערכין. ספינתו בים ובאה לו בריבואות - עשיר הוא! אותה קושיא שואלת הגמרא לגבי הדוגמא השנייה המובאת במשנה: אם יש לאותו נודר ספינה בים עם סחורה בשווי גדול מאוד, הרי כבר עתה הוא עשיר, ומדוע פסקה המשנה לדונו כעני? אמר רב חסדא: כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים. שוב הגמרא מעמידה את המשנה באוקימתא מסוימת מאוד. מדובר באדם שהחכיר או השכיר את ספינתו לאחרים, וכרגע היא אינה ברשותו, לכן הסחורה שנמצאת על הספינה אינה שייכת לו, למרות שהוא עתיד לקבל בגינה סכומי כסף גדולים. כיוון שעתה הוא טרם קיבל את הכסף, נידון כעני לעניין נדרי ערכין. והאיכא שכירות? ממשיכה הגמרא ושואלת, הרי אם הוא השכיר, השוכר חייב כבר עתה לשלם לו את חובו. אם כן לכאורה, יש לו כסף כבר עתה, ומדוע דנים אותו כעני? שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. עונה הגמרא לאור הכלל ''שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף'', אנו אומרים שהכסף כרגע עדיין אינו שלו, אלא רק בתום השכירות, שהוא יקבל בפועל את הכסף. לכן הוא נידון עתה כעני. ותיפוק ליה משום ספינה? הגמרא לא מרפה ושואלת, הרי יש לו ספינה השווה לא מעט כסף, מדוע שלא נחשיב את ערכה כחלק מן הכסף שיש לו, ואז שוב הוא לא אמור להיות נידון כעני! הא מני? רבי אליעזר היא, דתנן, רבי אליעזר אומר: אם היה איכר - נותן לו צמדו, וחמר - נותן לו חמורו: הגמרא עונה תשובה מעניינת, וקובעת כי משנתנו סוברת כדעת רבי אליעזר שנלמד במשנה (בדף כ''ג:).
מהו המסר?
העיקרון שלמדנו היום, קובע כי יש לבחון מצב כלכלי לפי נתונים נוכחיים, ולא לפי אומדן עתידי, למרות הסבירות הגבוהה לשינוי המצב. עיקרון זה ניתן ליישם גם בעולמות אחרים, נפרט מספר אופנים ליישומו בעולם החינוך: 1. כשמורה או הורה ''נותן ציון'' לילד, הציון חייב לשקף את יכולותיו כיום. למרות שכולם יודעים כי ''יש לילד פוטנציאל גבוה'' והוא עתיד לעלות מעלה מעלה, אך כיוון שכיום הוא במצב מסוים – הציון היום יינתן לפי מצבו הנוכחי. 2. באותה מידה לכיוון השני: אם הילד השתפר פלאים, ועלה מציון נמוך לציון גבוה, הרי שלא ''נזכור'' לו את ציוניו הפחות טובים שהיו לו בעבר, אלא נדחוף אותו קדימה, לשמור ולהתמיד בהצלחותיו גם בעתיד. 3. הדבר נכון גם בשינויי התנהגות של הילד. אם הייתה לילד ''סטיגמה'' של ''ילד בעייתי'', "מפריע כרוני", וב''ה חל שינוי לטובה, ועתה הוא מתנהג באופן נורמטיבי ככל ילד אחר. במצב כזה לא נזכיר לו את מצבו הקודם, לא ''נשמור'' את התדמית שהייתה לו, אלא נשאף מאוד מאוד לשנות גם את הסטיגמה שלו, גם לעצמו (אולי בעיקר לעצמו) וגם לכל הסובבים אותו.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |