|
שיטת הרמב''ם בכלל פארטו (20/80) / רפי זברגרערכין יט ע''א-ע''ב
הקדמהנלמד את המשנה הפותחת את הפרק החמישי, העוסקת בנדרים של משקל אדם, או משקל איבר של אדם: האומר משקלי עלי - נותן משקלו. אם כסף – כסף, ואם זהב – זהב. אדם אשר נדר לתת לפי משקלו. חייב לשקול את עצמו ולתת את החומר שנדר לפי שווי משקלו: אם נדר זהב – לתת זהב, אם נדר כסף – לתת כסף. מעשה באמה של ירמטיא שאמרה משקל בתי עלי, ועלתה לירושלים ושקלה משקלה זהב. אשה עשירה נדרה לתת לפי משקל ביתה ירמטיא (זהו שמה). ואכן שקלה אותה והעלתה זהב הזהה למשקל ביתה. משקל ידי עלי, רבי יהודה אומר: ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפיקו, ושוקל מבשר חמור ועצמות וגידים ונותן לתוכה עד שתתמלא. אדם נדר להביא כמשקל איבר שלו, למשל ידו, באנו למחלוקת תנאים. רבי יהודה סובר שיכניס את ידו עד למרפק, לתוך חבית של מים. בנפח המים שיצאו, ממלא בבשר חמור המכיל גם גידים ועצמות. משקל בשר החמור (''משקל הסגולי'' (יחס בין נפח לאיברים) של חמורים דומה ל"משקל סגולי'' של בני אדם), הוא המשקל שעליו להביא בחומר שנדר (זהב – זהב, כסף – כסף וכן הלאה). אמר רבי יוסי: וכי היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר, ועצמות כנגד עצמות? אלא: שמין את היד כמה היא ראויה לשקול. רבי יוסי חולק על רבי יהודה, וסובר כי אין להשוות באופן מדויק את הבשר, העצמות והגידים של חמור לבשר/גידים/עצמות של יד האדם. לכן פוסק רבי יוסי כי יש לאמוד את משקל היד, ולפי זה לשלם את הנדר.
הנושאהברייתא המובאת בגמרא, מרחיבה מעט את ההסבר על מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי לגבי ''משקל ידי עלי'': תנו רבנן: משקל ידי ומשקל רגלי עלי, הברייתא מוסיפה גם את משקל הרגל, אבל כנראה מדובר בכל איבר שאפשר למדוד את משקלו. רבי יהודה אומר: מביא חבית וממלא מים, ומכניס ביד עד האציל, וברגל עד הארכובה. ושוקל בשר חמור, גידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתתמלא. רבי יהודה סובר כמו שלמדנו במשנה, ומוסיפה הברייתא כי ברגל מודדים עד הברך (אציל בלשון הברייתא), וכל שאר המדידה זהה למתואר במשנה. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (יחזקאל כ''ג, כ'): וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם. מוסיפה הברייתא אסמכתא לשיטת רבי יהודה מהפסוק ביחזקאל, המשווה בשר חמור לבשר אדם. פשט הפסוק משווה בין תאוות המצריים לבשר חמור, ולכן הפסוק אינו אלא אסמכתא, כאמור. אמר ליה רבי יוסי: היאך אפשר לכוין בשר כנגד בשר, גידים כנגד גידים, עצמות כנגד עצמות? זו אותה שאלה ששאל רבי יוסי את רבי יהודה במשנה, אך כאן רבי יהודה עונה לרבי יוסי: אמר ליה רבי יהודה: אומדין. רבי יהודה מצדיק את השאלה, ומציין שאין זה משקל מדויק, אלא רק אומד. אמר ליה רבי יוסי: עד שאומדין, ימודו את היד. על כך משיב לו רבי יוסי: אם אומדין את בשר החמור (עם הגידים והעצמות), עדיף לאמוד ישר את היד (או הרגל), עליה נדר. ורבי יהודה - כמה דאפשר עבדינן. רבי יהודה עונה בעיקרון חשוב: נכון שאין אפשרות להגדיר משקל מדויק של היד (או הרגל) וצריך לאמוד זאת, אך אנו נעשה כל מאמץ לקרב את האומדן למשקל האמיתי. האופן המוצע על ידי רבי יהודה אכן מקרב את המשקל להיות יותר קרוב למציאות.
מהו המסר?
מחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה אינה בעיקרון. שניהם מסכימים כי אין ליד או לרגל משקל מדויק שאפשר למדוד, ולכן צריך לאמוד. רבי יוסי פסק כי אומדים ממש את היד עליה נדר. רבי יהודה מחייב ''מאמץ נוסף'' ולכן אומדים במשקל של חמור, בנפח של היד, כמוצע במשנה ובברייתא. אפשר אולי להגדיר את מחלוקתם, ברמת המאמץ הנדרשת כדי לאמוד את האיבר הנידר.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |