אורך סכין השחיטה / חולין ל

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנתנו נאמר:

"התיז את הראש בבת אחת – פסולה. היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר – כשרה. היה שוחט והתיז ב' ראשין בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר אחד – כשרה; בד"א, בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך, אבל אם הוליך והביא אפי' כל שהוא, אפי' באיזמל – כשרה".

הדין שהמשנה עוסקת בו הוא דין "דריסה", היינו שהשחיטה צריכה להיעשות במשיכת הסכין על צוואר הבהמה ולא בדחיקתה לתוך הצוואר. משום כך דורשת המשנה אחת משתיים: או שהשחיטה תיעשה באופן של הולכה והבאה, או שאורך הסכין יהיה כמלא צוואר הבהמה (ובגמרא לקמן לא ע"א מבואר שהכוונה לאורך כפול מצוואר הבהמה).

מהי משמעותה של הדרישה שאורך הסכין יהיה "כמלוא צוואר"?

רש"י על המשנה פירש:

"אם אין אורך הסכין אלא כעובי הצואר או חוץ לצואר משהו, דרסה היא, שאין הסימנין נחתכין במשיכה זו לבדה בלא דרסה".

משיכה קצרה של הסכין אינה יכולה לחתוך את צוואר הבהמה, ושיעור אורך הסכין הוא למעשה שיעור המשיכה המינימלית שיכולה לחתוך את צוואר הבהמה בלי דריסה. כדברי רש"י עולה גם מפסיקת השולחן ערוך (יורה דעה כד, ב):

"שחט בהולכה או בהבאה לבד, אם יש בסכין כמלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר – כשרה, ואם לאו – פסולה; שכל שאין בו כשיעור הזה אי אפשר לשחוט בלא דרסה על ידי הולכה או הבאה לבד".

השולחן ערוך מסביר ששחיטה כשרה אינה אפשרת בפחות משיעור זה. אומנם לכאורה יש קושי ביחס להבנה זו מתוך דברי המשנה עצמה, שהרי במשנה מדובר על מקרה שבו ראש הבהמה הותז במהלך השחיטה, וממילא מסתבר שלא כל אורך הסכין היה שותף במהלך השחיטה (שהרי בסוף ההבאה כבר הותז הראש כולו, וממילא ברור שקצת לפני כן הסתיים תהליך חיתוך הסימנים). כמו כן המשנה מגדירה דווקא את אורך הסכין ולא את משך פעולת השחיטה.

נוסף על כך בהמשך הגמרא מבואר שאפשר לשחוט גם על ידי יריית חץ, וייתכן אף שזהו המקור לאיסור דריסה. בזריקת חץ אין כל אפשרות לדעת איזה חלק של החץ ביצע את פעולת החיתוך, וכן לא נזכר בפסוקים שהחץ המדובר הוא באורך כפול מצוואר העוף או הבהמה.

משום כך מסתברת בפשט המשנה הבנתו של הר"י מלוניל ביחס לצורך בסכין ארוכה:

"כיון שכל כך היה ארוך הסכין... אין לחוש שמא ידרס, שבטוח בלבו שתגמור השחיטה קודם שיגמור כל הסכין".

לדבריו, עקרונית אפשר לשחוט שחיטה כשרה גם בסכין קצרה, אלא שיש חשש שמא השוחט ידרוס כדי שיסיים את השחיטה לפני שיגיע לסוף הסכין. משום כך יש צורך בסכין ארוכה מאוד, כדי שהשוחט יהיה בטוח שיסיים את השחיטה כהלכתה במשיכה אחת ולא יבוא לדרוס. ממילא ברור שבחץ אין שום צורך שיהיה ארוך יותר מצוואר החיה, שהרי שחיטת החץ תיעשה תמיד באופן של משיכה ואין כל חשש שמא ידרוס, ואפילו הוא קצר מאוד.